בוא אלינו ותראה. תשים לב כמה אנחנו מעוותים, עקומים. אולי תפחד, זה לא משנה לנו. זה נותן לנו כוח.
בוא, תראה מה עשית מאיתנו.
תראה איך שברת אותנו והרסת אותנו.
תראה איך הפחת בנו תקווה והעלמת אותה. תראה איך הבטחת הבטחות כמספר הכוכבים שבשמיים, וכל הבטחה הייתה שקולה לזבל, כל הבטחה הוליכה אותנו שולל.
זה כואב לך, צורב אפילו מעט? פוגע בך לראות אותנו ככה, או שזה ממלא אותך בסיפוק עמום?
אנחנו מניחים שלא. ברור שלא. כי אחרת לא היית פוגע בנו מההתחלה. אחרת לא היית שונא אותנו כל כך, עד כדי כך שהפכת כל אחד מאיתנו לשבר כלי.
אנחנו מקווים שבשאריות המצפון הסוררות שלך, תוכל להתהפך בלילות ולא לישון אף פעם בשקט; שקולות הסדיקה שלנו יהדהדו בראשך.
אבל כולם יודעים שזאת סתם אשלייה, המצפון שלך נבלע איי שם בטלאי עבר.
אתה מלכודת אנושית, חיה ונושמת. אתה לוכד אותנו היישר לתוכך, מראה לנו הכל ומעוור אותנו לחסרונות שלך, גורם לחיים שלנו להיראות טוב יותר איתך. חבר טוב, כך אנחנו חושבים, תומך, כך אנחנו בטוחים.
וברגע הזה אתה עוזב ונעלם.
ואנחנו, שפיתחנו תלות בך, כמו שאפשר להתמכר לסמים, לא יודעים מה לעשות בלעדיך. החיים שלנו ריקים בלעדיך, ולא שווים דבר. אתה מילאת את חיינו, הוספת כל כך הרבה צבע ויופי.
גרמת לנו לחייך, למרות שזה היה קשה.
הכל נעלם ביחד איתך, והשארת צל שהעיב על חיינו. ואנחנו קרסנו תחת הכל, כי אתה עזרת לנו להרים את העוול, את המשקל שעל כתפינו, ונתת לזרועותינו להירפות כך שלא נהיה מסוגלים להרים אותו כשתיעלם.
אתה יכול לראות אותנו, או שאתה מעוור את עצמך לצללים שלנו? לכל מה שנשאר מאיתנו? מצללים שהיו פעם אנשים באמת?
תדע שאנחנו יושבים בצפייה ומחכים לרגע שתפגוש בעוד מישהו כמוך, שיגרום לך לקרוס ולהפוך לצל חסר חיים.
עד אז, כל מה שנותר לנו לעשות זה לראות איך אתה מפיל עוד אנשים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
