<B>זה משהו שהתחלתי, זה לא גמור. אני לא יודעת אם אני ארצה לגמור את זה ואם כן אז רק לעצמי.</B>
~.~
הוא כורח את זרועותיו סביבי ואני יכולה להרגיש את הנשימות שלו על הפנים שלי, רכות, אבל יחד עם זאת מסוכנות.
אני עוצמת את עיניי, ונותנת לו לסובב אותי עד שאני עומדת מולו.
ג'ונתן מעביר את היד שלו על הלחי שלי, באיטיות, אולי ברכות. הוא מתנהג אליי כאילו אני יכולה להישבר אם יעשה או יגיד את הדברים הלא נכונים. את הדברים שלא צריכים להיאמר בשום מצב.
"אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" הוא אומר לבסוף ומחייך, חיוך רך. השיער הבלונדיני שלו פרוע על ראשו והעיניים השחורות שלו נוצצות, עד כמה שהן יוכלו לנצוץ. "כן." אני לוחשת. "אני יודעת את זה."
הוא עוצר לרגע, וידו צונחת לידי גופו. אני מביטה בו בסקרנות, והוא נושם אוויר. "אני רוצה להיות נאהב, אני רוצה לאהוב, אני רוצה שיאהבו אותי."
אני מביטה בו, מופתעת לרגע. הוא רוצה להיות אנושי. כמובן שהוא אנושי, כמובן שאני יודעת שהוא אנושי למרות מה שהוא עשה והוא גם אמר שהוא יבקש סליחה מאלק על כך שאמר שצריך להעיף אותו מהמסדר כי הוא הומו.
"ג'ון," אני אומרת, הוא עושה פרצוף. הוא מעולם לא אהב את הכינוי הזה, ג'ון. "אתה נאהב. אני אוהבת אותך. אתה יכול לאהוב, אתה אוהב אותי. אני אוהבת אותך, ג'ון, ובחיים - בחיים לא הייתי מוותרת עלייך." אני ממלמלת שהוא מצמיד את שפתיו לשלי וגורר אותי לחדר שלו.
ג'ונתן נשכב על המיטה ומושך אותי לעברו, מתחיל לנשק את הצוואר שלי. אני מחייכת ומכחכחת בגרוני. "לא." אני שמה את ידי על שפתיו, הנשימות שלו רכות, שלוות. הוא למד. "לא הלילה, ג'ון. אני צריכה לחזור למכון ואולי אני אבקר את טל כי היא משתגעת." אני אומרת וקמה, כשהוא שרוע על המיטה, מחייך.
"מה?" אני שואלת.
"את כל כך יפה ככה." הוא אומר לי בזמן שאני שמה את המעיל שלי ומביטה בו במבט מעוניין, הוא קופץ מהמיטה ומציע שהוא ילווה אותי.
"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב, ג'ון." אני אומרת ועוצמת את עיני לרגע, "הם לא מחבבים אותך."
הוא משתתק.
"לא אכפת לי." הוא אומר, "את אוהבת אותי, את אוהבת אותי באמת וזה מספיק לי. יש לי אותך, את המלכה שלי."
אני מערערת בדבריו כמה דקות ואז אומרת "אם כך, בחרת במלכה הלא נכונה, ג'ון. אני בוגדנית. אני .."
הוא משתיק אותי ומצמיד אותי לקיר, "את שלי הלילה."
אני שותקת לרגע, "בבקשה ג'ון, לא. לא הפעם. בבקשה." אני אומרת, קולי נשבר במקצת. הוא מביט בי, שפתיו מתעגלות לרגע לחיוך, אך לאחר מכן הוא חוזר להבעה האטומה שלו, חסרת הרגש.
"את פוחדת ממני?" הוא אומר ומביט בי, אני מהנהנת בשקט. הוא נאנח ומתיישב על המיטה שלו. "למה?"
למה? כי אתה לא כמו כולם. כי אני יוצאת עם חצי שד, כי ג'ייס איים עליי, אני מפחדת ממך ומכולם. אבל אני שותקת. "רק תבטיח לי דבר אחד, אתה לא פוגע בהם." אני אומרת, מתעלמת משאלתו.
הוא מחייך, את החיוך ששומר רק לי. חיוך לא מזלזל, אמיתי. "אני אוהב אותך."
אני לא יכולה שלא לחייך, "גם אני אוהבת אותך."
~.~
~.~
הוא כורח את זרועותיו סביבי ואני יכולה להרגיש את הנשימות שלו על הפנים שלי, רכות, אבל יחד עם זאת מסוכנות.
אני עוצמת את עיניי, ונותנת לו לסובב אותי עד שאני עומדת מולו.
ג'ונתן מעביר את היד שלו על הלחי שלי, באיטיות, אולי ברכות. הוא מתנהג אליי כאילו אני יכולה להישבר אם יעשה או יגיד את הדברים הלא נכונים. את הדברים שלא צריכים להיאמר בשום מצב.
"אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" הוא אומר לבסוף ומחייך, חיוך רך. השיער הבלונדיני שלו פרוע על ראשו והעיניים השחורות שלו נוצצות, עד כמה שהן יוכלו לנצוץ. "כן." אני לוחשת. "אני יודעת את זה."
הוא עוצר לרגע, וידו צונחת לידי גופו. אני מביטה בו בסקרנות, והוא נושם אוויר. "אני רוצה להיות נאהב, אני רוצה לאהוב, אני רוצה שיאהבו אותי."
אני מביטה בו, מופתעת לרגע. הוא רוצה להיות אנושי. כמובן שהוא אנושי, כמובן שאני יודעת שהוא אנושי למרות מה שהוא עשה והוא גם אמר שהוא יבקש סליחה מאלק על כך שאמר שצריך להעיף אותו מהמסדר כי הוא הומו.
"ג'ון," אני אומרת, הוא עושה פרצוף. הוא מעולם לא אהב את הכינוי הזה, ג'ון. "אתה נאהב. אני אוהבת אותך. אתה יכול לאהוב, אתה אוהב אותי. אני אוהבת אותך, ג'ון, ובחיים - בחיים לא הייתי מוותרת עלייך." אני ממלמלת שהוא מצמיד את שפתיו לשלי וגורר אותי לחדר שלו.
ג'ונתן נשכב על המיטה ומושך אותי לעברו, מתחיל לנשק את הצוואר שלי. אני מחייכת ומכחכחת בגרוני. "לא." אני שמה את ידי על שפתיו, הנשימות שלו רכות, שלוות. הוא למד. "לא הלילה, ג'ון. אני צריכה לחזור למכון ואולי אני אבקר את טל כי היא משתגעת." אני אומרת וקמה, כשהוא שרוע על המיטה, מחייך.
"מה?" אני שואלת.
"את כל כך יפה ככה." הוא אומר לי בזמן שאני שמה את המעיל שלי ומביטה בו במבט מעוניין, הוא קופץ מהמיטה ומציע שהוא ילווה אותי.
"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב, ג'ון." אני אומרת ועוצמת את עיני לרגע, "הם לא מחבבים אותך."
הוא משתתק.
"לא אכפת לי." הוא אומר, "את אוהבת אותי, את אוהבת אותי באמת וזה מספיק לי. יש לי אותך, את המלכה שלי."
אני מערערת בדבריו כמה דקות ואז אומרת "אם כך, בחרת במלכה הלא נכונה, ג'ון. אני בוגדנית. אני .."
הוא משתיק אותי ומצמיד אותי לקיר, "את שלי הלילה."
אני שותקת לרגע, "בבקשה ג'ון, לא. לא הפעם. בבקשה." אני אומרת, קולי נשבר במקצת. הוא מביט בי, שפתיו מתעגלות לרגע לחיוך, אך לאחר מכן הוא חוזר להבעה האטומה שלו, חסרת הרגש.
"את פוחדת ממני?" הוא אומר ומביט בי, אני מהנהנת בשקט. הוא נאנח ומתיישב על המיטה שלו. "למה?"
למה? כי אתה לא כמו כולם. כי אני יוצאת עם חצי שד, כי ג'ייס איים עליי, אני מפחדת ממך ומכולם. אבל אני שותקת. "רק תבטיח לי דבר אחד, אתה לא פוגע בהם." אני אומרת, מתעלמת משאלתו.
הוא מחייך, את החיוך ששומר רק לי. חיוך לא מזלזל, אמיתי. "אני אוהב אותך."
אני לא יכולה שלא לחייך, "גם אני אוהבת אותך."
~.~