שלג, ועצים. ובעיקר שלג. ממזמן שלחנו מכתב לראש השבט שייטפל בבעיה החמורה- הענקים המשיכו לגנוב את העצים לטובת המדורות שלהם. ואם זה לא מספיק, הם ממסים את השלג, ועסק שלגוני הקרח נמס לאיטו.
עכשיו התחיל להחשיך, ואפשר לראות את העשן השחור שעולה מעבר לגבעה הקטנה.
"לילה!" צעקה אירופה ממרומי העץ. ראש השבט מחא כף והשמש כבתה בן רגע.
אירופה קפצה למטה, אוספת על הדרך גם את פרוות הפיות- חומר בערה מצויין.
האישה של אירופה הניחה על הגחלים את בשר החד קרן, וכעבור פחות משעה שבעה אנשים ישבו לאכול.
אוסטרליה, הקטנה בחבורה סיפרה סיפור משמעשע בעזרת בובות אצבע קטנות שתפרה לא מזמן משערות חתול מצרי.
"ואז.. היא אכלה אותה!!!" אוסטרליה צחקה, התגלגלה אחורה והפילה כמה תפוחים מהפרח שהתנגשה בו.
"אופסי.." "נו באמת, אוסטרליה. כמה פעמים אמרתי לך?!" אמרה אסיה. אסיה הייתה סבתא של אוסטרליה, שיצאה מקצה הבוהן של אסיה.
"המפף... הירגעי, אסיה." אמר ראש השבט או בכינויו האחר, אלוהים. "תראי את אנטארקטיקה. מזג רוח כל כך עדין-"
"וקר." השלימה אמריקה הדרומית, האישה של אירופה.
"שקט את!" אמר ראש השבט ופרץ רוח חמה נשקה לאמריקה הדרומית על הלחיים. "זו לא אשמתנו שאחותך הלכה לה לטיול ביוון עם אפריקה."
נהמת קרב ויקינגית נשמעה, שוב הענקים.
"רק לא עוד מדורה!" יבבה מפלצת הספגטי. תוך ששפכה פסטה עסיסית על בשר החד קרן. "הוולדמורט מיובש בהקפאה שלי עוד יימס!"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
