"לפניי עשר דקות אמרת שתקומי!" אמא אמרה שבקולה נימה לא חיובית.
קמתי מהמיטה בעוד שאמא עומדת מולי ומחכה לתשובה ממני, "תתארגני מהר, אני אוריד אותך בבית הספר" אמא יצאה מן החדר במהירות. שמתי לב לנעלי העקב שלבשה, היא תמיד שנאה נעלי עקב, היא לא הייתה מסכימה לי ללכת לאף מסיבה עם נעלי עקב או איפור, אפילו אם הוא קליל.
התייצבתי על הקרקע והלכתי אל המקלחת בשקט, בחדר הסמוך ישן אחי, ששנא את העובדה שחדרו סמוך לחדרי, מידי פעם הוא שם מוזיקת רוק ואני התלוננתי על כך שאני צריכה להתכונן למבחן או להגיש עבודה והרעש מפריעה לי.
הלכתי אל המקלחת ועמדתי מול המראה, פתחתי את הברז ואספתי כמה שיותר מים בידיי, שפשפתי את פרצופי והעברתי את ידי הימנית בשיערי, כל הקשרים שנוצרו בו במשך הלילה לא יפרמו ככה סתם.
הסתכלתי במראה, פרצופי היה מלא בנקודות חן ושיערי עדיין היה מלא בקשרים, השיער שלי הוא מקרה אבוד, הוא אף פעם לא יצא נורמלי, פעם אחת הוא יהיה מתולתל, פעם אחת חלק ואפילו מידי פעם מסולסל.
התכופפתי אל המגירה התחתונה, שם נמצאת מברשת השיער שלי, לקחתי אותה במהירות והתחלתי להעביר אותה על שיערי,שיפשפתי שוב את פניי, הנחתי את המברשת במקומה וחזרתי אל חדרי.
"הנה הבגדים שלך טיילור" אמא חיכתה שם והכינה בגדים על מיטתי.
"אמא! אני בת חמש עשרה, אני יודעת לארגן את הדברים שלי" החזרתי את הבגדים לארון במהירות רבה, החלפתי את החולצה הסגולה שאמא הכינה לי בחולצה ירוקה, לא סבלתי את זה שהיא דאגה לי לכל פרט קטן.
"והנה זה שוב מתחיל? זו לא בושה לקבל עזרה" אמא הלכה לכיוון הארון והרימה את החולצה הסגולה שהחזרתי, קיפלה אותה היטב והחזירה אותה למקומה.
"אז אוליי תכיני לי גם את שיעורי הבית? ותלעסי במקומי את האוכל? למה לא?" השבתי
"לא התכוונתי לזה!" אמא צעקה, "בוודאי שלא!"
נשמעו קריאות שקט מן החדר של זאק, אחי הגדול.
"הערת את אחיך, תזדרזי ותרדי למטה" אמא קראה.
שמתי עליי בגדים במהירות, חולצה ירוקה וג'ינס שחור.
אני הערתי אותו? אני לא אבין מבוגרים בחיים. סידרתי את התיק שלי במהירות, הכנסתי את הפלאפון וכמובן את האוזניות.
ירדתי למטה, ראיתי אורות דולקים בחדר של אחי, "תודה, יצור" הוא אמר בעודו לועס מטסיק וחוטים לבנים השתלשלו מאוזניו ונגמרו בכיסיו, אוזניות.
"מי שמדבר. המניאק עם החברה-זונה שלו." פגעתי בנקודה רגישה, הוא התכווץ לרגע בהפתעה.
חיוך התפשט על פני, אבל זה לא התמשך זמן רב, כי אמא צרחה מלמטה, "טיילור! רדי מייד למטה! ואם אני אשמע אותך מלכלכת שוב את הפה שלך, אני אכניס לך סבון לפה!"
"קחי אותי כבר לבית ספר!" צרחתי. "קודם כל תלמדי לדבר יפה- אחר כך תבקשי טובות!" אמא צרחה חזרה. רציתי לתת לזאק סטירה באותו רגע ולהסתגר בחדר, אבל רצתי אל המכונית של אמא במהירות ושתקתי, לא הוצאתי הערה אחת.
אחריי כשתיי דקות היא ירדה עם תיק בידה, היום היא שוב הולכת לראיון עבודה, זה כבר השלישי שלה אם אני לא טועה בספירה.
אמא נכנסה אל המכונית וחגרה חגורה, "אל תחשבי שזה בסדר איך שדיברת שם" היא הוציאה מפיה.
"בסך הכל אמרתי את האמת! אוקיי? ומתי שתשימו את החדר שלו כמה שיותר רחוק משלי אתם תראו כמה בעיות יפתרו בבית הזה" לא מזיז לי מה שאמא אומרת, היא צריכה להבין שאני יותר לא הילדה הקטנה והתמימה, והיא תבין את זה בכל מחיר.
במשך הנסיעה היה לי שקט, היתרון היחיד בוויכוחים שלי עם אמי זה השקט שאחרי, תמיד נוצר מצב שאני והיא לא מדברות שעות עד שהעניינים מסתדרים בנינו.
אמא עצרה את המכונית, "ביי" היא אמרה בקול שקט,הופתעתי, בדרך ככל היא לא מדברת איתי אחרי ריב סוער, היא הגבירה את הרדיו וחיכתה שאצא ממכוניתה.
"ביי" החזרתי בנימה יבשה, ירדתי מן המכונית והרחתי את ריח האוויר הצח.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
