בית ספר.
כל כך הרבה פעמים שאלתי את עצמי 'למה לעשות עכשיו שיעורי בית?' או 'למה עכשיו להקריא את השאלה הזאת?'. לפעמים היתה לי תשובה מידית: החומר מעניין. אך לפעמים, כשמצב הרוח לא היה מצויין ולא הרגשתי בשמיים התחלתי לבכות ולהתיפח "הו בית ספר ארור שכמותך!" לפעמים מצב הרוח הרע היה נמשך כמה ימים, ולאחר מכן היו כמה ימים רגועים, הייתי חושבת: "כשנראה שהכל רע, ואמא מרחיקה אותך מהדבר היחיד שבעזרתו אתה מתחמק מהחיים- המחשב, צריך לקחת הפסקה ולחשוב". ואכן, אמא שלי הרחיקה אותי מהמחשב. בלית ברירה נשארתי ללא כל מעש והתחלתי לגלות כמה שיעורים הם חשובים להעלאת המצב רוח. הו כמה פעמים סבלתי מהשיעורים והחלטתי לא לעשות אותם! מסתבר, שדווקא מה שהכי גרם למצב הרוח הרע היה חוסר הסיפוק בהכנת השיעורים. לאחר שהורחקתי מהמחשב לא היתה לי ברירה אלא להתחיל להכין שיעורים כדי לרכוש בחזרה את האמונה של אימי.
לאט לאט חזרתי אל שמחת החיים שאליה הייתי רגילה כל כך, והבנתי שהדברים שאנחנו חייבים לעשות מביאים לנו סיפוק לא פחות מהדברים שאנחנו אוהבים לעשות.
חזרתי לעצמי, וגיליתי שאפילו אין לי כל כך הרבה שיעורי בית, לאחר שהייתי מסיימת אותם במקום לקפוץ ישר אל המחשב מצאתי פתרונות אחרים להעביר את הזמן- בישול למשל, וקריאה, היה נחמד לשבת בנחת והישאב לתוך הספר. תמיד אהבתי ספרים אך בזמן האחרון שחכתי מהם לגמרי.
ועכשיו, אני כבר לא מתיפחת, כל יום הוא יום מאושר ואני מצליחה למצוא את הטוב בכל דבר.
לפעמים בלילה אני צוחקת אל תוך הכרית,
אבל רק לפעמים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
