הי לכולם. הנה הפרק השני - תהנו :-)
"למה את עצובה, מותק?"
יעל הסיטה את ראשה. אישה זקנה ישבה על ידה בספסל תחנת האוטובוס, סל עמוס ירקות מונח לרגליה.
"אני לא... אני בסדר..."
"תקשיבי לי מותק," המשיכה הזקנה, מתעלמת מיעל. "אני מבינה מה עובר עלייך, את חושבת שאני לא מבינה? תקשיבי לי טוב עכשיו מותק. את לוקחת דף ועט, ואת כותבת את כל הדברים שאת רוצה שיהיו בגבר שלך. את מבינה, מותק? ככה, את כותבת את כל מה שאת רוצה שיהיה לו, ואז את מנשקת את הדף, ושמה מתחת לכרית, וככה את ישנה בלילה. ואז את מזמנת אותו! והוא יגיע. ביקר לי, מותק, הוא יגיע."
האוטובוס הגיע ויעל עלתה עליו, הזקנה נשארה לשבת על הספסל. היא חשבה על הדברים אבל מהר מאוד ביטלה אותם. סתם שטויות, חשבה.
אבל בלילה הבדידות מכה באנשים בכל הכוח, ויעל הרגישה שוב את הצביטה החזקה הזו בלב, אותה צביטה כואבת שהיא חשה לעתים קרובות לאחרונה. בכל זאת... היא חשבה, אולי יש בזה משהו? איך היא ידעה שאני באמת בודדה? טוב, אולי אני במצב כזה נוראי שזה בולט כל כך... אבל מה אכפת לי לנסות? ויעל הוציאה דף ועט, ואחרי מחשבה קצרה התחילה לכתוב. איך שהעט נגע בנייר, הדברים נשפכו ממנה –
"שלום לך. קוראים לך רון, ואתה בן 28. אתה גבוה, בערך... מטר שמונים וחמש. יש לך גוף שרירי, אבל לא יותר מדי. שיער שטני, עיניים ירוקות... בקיצור, אתה חתיך על לא נורמאלי. ואתה יודע בדיוק מה אני רוצה עוד לפני שאני אפילו חושבת על זה. אתה אוהב להיות בבית, להתכרבל איתי מתחת לשמיכה, אופרות סבון לא משעממות אותך, להפך! אתה מת על זה! ואתה נורא אוהב קומדיות רומנטיות. יש לך ביטחון עצמי מאוד גבוה, ואתה לא צריך לקבל ממני חיזוקים. אתה יודע יפה מאוד מה אתה רוצה, וזה תמיד בדיוק מה שאני רוצה, אבל אתה יודע מה שאתה רוצה לפני שאני יודעת מה אני רוצה... טוב לא חשוב...
אתה יודע לבשל, אתה בעצם שף מוכשר מאוד. ואתה גם אופה. אתה מכין עוגות שוקולד מדהימות. אתה נהנה לנקות את הבית, ובכלל אתה מאוד נקי ומודע לעצמך ולסביבה. אתה גם פעיל למען איכות הסביבה.
אתה אליל במיטה. ושוב פעם – אתה יודע מה אתה רוצה וזה תמיד מה שאני רוצה.
ו.. אתה תמיד מוריד את האסלה אחרי שאתה מסיים."
יעל הביטה בדף, נישקה את הנייר ודחפה אותו מתחת לכרית. היא הניחה ראשה על הכר ונרדמה מיד. זו הייתה שינה נטולת חלומות, מלבד חלום אחד – היא עמדה על פסגת הר גבוה, והעולם סביב היה הרוס וחרב לחלוטין. היא שמעה צחוק, והביטה למטה – זו הייתה האישה הזקנה עומדת בלב כל ההרס והחורבן, מביטה בה וצוחקת.
*
הגיע הבוקר ויעל התעוררה. היא לא הייתה לבד במיטה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
