מעט ארוך, אך אני מקווה שבכל זאת תהנו :)
________________________________________________________________________________
השתוקקתי לדעת, לדעת האם דבריך נכונים.
נעמדת מולי והמילים זרמו כמו נהר מפיך.
מילותיך רכות ומתוקות כצמר גפן מתוק, אך עינייך אומרות אחרת.
עינייך היו אטומות חסרות כל רגש, צמאות לכוח, זועקות משנאה, מגלות את האמת על דבריך. עמדתי מולך, זוכרת את הרגע בו נפגשנו לראשונה.
נישקת את גב כף ידי כיאה לג'נטלמן הפוגש לראשונה נסיכה.
גופך היה מאובק ובגדיך היו קרועים. היה לי ברור שמעשה זה נעשה מעשה ידי אדם, על ידי סכין-
תפרי הבגדים הקרועים העידו על כך שנחתכו בכוונה תחילה.
אמרת לי שעברת תלאות ומסעות רבים, אך חיוכך היה עליז מכדי שאאמין למעשיותייך.
למורת רוחי, אבי היה שיכור מכוח, עיוור לחלוטין.
בידיו היה הכוח להביא לאחדות ולשלום עם הממלכה השכנה, האויבת,
ממלכתו שלך נסיך, ממלכת אביך.
לא היה אכפת לו מרצוני, לאף אחד לא היה אכפת.
טיילנו בגנים המלכותיים. בגדיך כבר היו חדשים ונקיים, מתאימים לנוף הארמון.
גלימתך האדומה כדם התנופפה מאחוריך בזמן שאחזת בידי והובלת אותי לאורך שביל האבנים הדק.
חייכתי אליך בתמימות, מתנהגת בדיוק כמו הנסיכה שאבי רוצה שאהיה אף על פי שאינני כזאת וכל מה שרציתי היה פשוט לברוח, לברוח רחוק.
הושבת אותי על יד אחד מספסלי האבן הקשים שעל יד האגם הנוצץ מאור השמש, מהלל את שירת הציפורים ואת הריח המתוק של הפרחים.
ואז עשית זאת. כרעת על בירכך השמאלית, אומר לי שאתה אוהב אותי, אומר לי שיחדיו נביא שלום לממלכות ושהן אנחנו והן נתאחד.
עצרתי את הדמעות מלזלוג מעיניי. לא הייתה לי כל ברירה אלא להסכים, לשקר ולומר שאני גם אוהבת אותך.
נישקת אותי ברכות, אך לא הרגשתי כל אהבה, שום רגש, רק דחייה.
אחזת פעם נוספת בידי, משחיל טבעת זהב יקרה משובצת יהלומים על אצבעי והובלת אותי חזרה אל הארמון.
הנה אני עומדת היום, יודעת שאינך אוהב אותי על אף שאתן טוען שאלו רגשותיך.
אתה ידעת שאינך בליבי, אתה ידעת עליו, נער החווה.
ידעת שאותו אני אוהבת. ידעת שאני אוהבת את גופו החסון, את שיערו הארוך ואת עיניו הכחולות וצלולות כבדולח.
אתה ידעת זאת, ולכן הרגת אותו.
אתה שילחת בו את הצייד המיומן ביותר שלך, איש בעל לב מאבן שישסע בו את חרבו החדה.
דאגת שאחשוב שזוהי הייתה תאונה אך אני יודעת שזו לא הייתה.
ידעתי שאתה הרגת אותו מפני שרצית שלתמיד אהיה שלך.
לא הרגת אותו מפני שאתה אוהב אותי, הרגת אותו מפני שאתה כמהה לכוח, כמהה לכיסא המלכות ולזהב שבא איתי.
לא הייתה לי על ברירה מפני שאת עמי רציתי לרצות, לבוא לקראתם ולעשות מה מה שלטובתם, גם אם זה בא על חשבוני, על חשבון אהבתי,
על חשבון האושר שלי.
וזו הסיבה שלעולם לא אזכה לאהבה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
