פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1014 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים זה ספר חדש שאני עובד עליו והייתי שמח לקבל ביקורת... למי שיש זמן לקרוא חומר מעניין משעשע על החיים מוזמן להנות מהשטויות שלי קסטה
עוד יום עבודה ארוך ומקולקל מאחוריי , אורז את החפצים יוצא מהמשרד נועל אחריי את הדלת , אין לי מושג אף פעם למה אני עושה את זה אבל כמו הרבה דברים בחיים אנחנו לא שואלים שאלות מקבלים אותם כמובן מאליו! מין סוג של מחזוריות אולי אפקט העדר חוסר סקרנות לפרטים שוליים. מגיע אל הרכב נכנס וכמו כל יום שבלוני ורגיל מחייג ישר לאשתי היפה , למרות שאנו לא נשואים.......עדיין......... אני רואה בה בית חם ומשפחה.
"היי בובה"
"היי מותק" קול נשי בצדו השני של הקו
"נו ... מה קורה סיימת ללמוד לבוא לאסוף אותך?"
"אמ.....בדיוק רציתי לדבר על זה , אני מעדיפה שלא, כאילו היום לא "
"מה... יש לך עוד לימודים?" שאלתי בתמימות
"לא, סיימתי ללמוד להיום אבל חשבתי על זה שבא לי להתגעגע אלייך קצת"
"מה.. מה הכוונה, מה זאת אומרת ? לבוא או לבוא אל תשגעי אותי"
"לא עדיף שלא הייתי מעדיפה אפילו שלא נפגש כמה ימים שנשתוקק אחד לשנייה"
"טוב..... תגידי את בטוחה שהכל בסדר?"
"כן מתוק שלי הכל בסדר אין לך מה לדאוג"
"טוב אז .... אז מה .... אז ביי?" (ליבי כבר דופק בעוצמה חריגה)
"אמ....כן מותק לילה טוב נדבר אוהבת אותך"
השיחה נותקה.
טוב מה קורה פה עכשיו? איזה קטע מוזר! מוח נשי לך תבין אותו, בסך הכל אמור להיות בסדר הרי היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. רק שבוע שעבר היא רצתה שנעבור לגור ביחד! מה כבר יכול להיות... כנראה תסמינים של מחזור! הקטע של הדם וההורמונים תמיד מסובב להם קצת את השכל. בתור מישהו שגר עם בחורה שנתיים מבין שבימי מחזור צריך ללבוש קסדה ושכפ"ץ , להסתובב בבית על קצות האצבעות , וכל בקשה שלה להגיד כן מלכתי ! אין מקום לוויכוחים, אפס אופציות לתקלות הפתיל קצר.
מגביר את הווליום ברדיו,
לפעמים יש תחושה שהשדרן יודע לנתב את המוסיקה לפי מצב הרוח שלי.
"הו קובה, הו כסף זרעים יבשים
אסע לסנטיאגו
הו מותן חם וטיפת עץ
אסע לסנטיאגו". חשק לברוח לפעמים מהרגיל והמוכר.
שר לי יחד עם הרדיו, שיר עצוב עם תקווה , עושה קצת
שב הביתה ,קצת אינטרנט, ארוחת ערב קלילה, סרט טוב, פרק אחד בספר.. תמיד כשאני פותח ספר וסוגר ספר יש בי הרגשה קלה של בן אדם אינטיליגנט ספר טוב תמיד מוסיף לפסון וללוק החכם.
שיגרה יכולה להיות לפעמים דבר נוח וטוב.
שוב בוקר מחתים כרטיס בכניסה לעבודה ושוב מחתים ביציאה. עוד יום ארוך ומקולקל מאחוריי בדרך אל המשכורת שגם ככה תתבזבז רובה על דלק , שכר דירה ואוכל ומה שישיאר ממנה ייגמר בקיץ על איזה טיול זול לתאילנד, המלחמה הקיומית, הרדיפה האינסופית אחרי משהו שאפילו אנחנו לא יודעים מהו. רודפים אחרי עצמנו אחרי אחרים או שבעצם אנחנו רוצים להוכיח לאחרים שאנחנו הכי מהירים פה במרוץ הזה כשהפרס היחיד שתקבל בסופו של דבר הוא כאב ראש , חיים משעממים וארון קבור עמוק עמוק בתוך האדמה עם שלט ועליו כתוב השם והתאריכים. אבל המירוץ נמשך חלק אחרי הכסף וחלק אחרי התהילה אני אישית מרגיש שאני רודף אחרי עצמי. כשכלב רודף אחריה הזנב של עצמו אומרים עליו שהוא טיפש או משוגע . אז מעניין מה זה אומר עליי?
שוב טלפון לאשתי היפה כשהתואר הזה רק הולך ומתרחק ממנה
"היי מותק" עונה הטלפון
"מה נשמע קטני, מה נשמע בובה, הכל בסדר?"
"כן הכל בסדר, איך היה בעבודה?"
"היה רגיל מה איתך? מה קורה ניפגש היום או מה?" אני אומר בטון תקיף אבל מפנים כמעט בוכה מין תחושה מוזרה של סוף, קשה להפרד מהמוכר והאהוב, מרגיש מאויים, רוצה רק להזדחל מתחת לעץ גדול שיכסה אותי בענפיו וייתן לי מחסה בתוך הגזע שלו שיהיה לי חם ונעים.
"כן חשבתי שכדאי שנפגש ונדבר"
כשצריך להפגש ולדבר ואי אפשר לדבר על הדברים בטלפון זה נותן להם משנה תוקף רציני ורשמי יותר.
"טוב .... אמ.... יש משהו ספציפי שאת רוצה קרה משהו" אני כבר כמעט נחנק אבל מקפיד לשמור על טון יציב וישר ולדלות כמה פרטים בשביל להתכונן מנטאלית.
"כן יש כמה דברים שחשבתי עלהים ביום וחצי הזה שלא נפגשנו עדיף שתבוא לפה ונדבר"
"טוב אז אני עוד 15 דקות אצלך"
נוסע אליה במהירות, זיעה קרה וגלי חום עוטפים את גופי במערבולת התסריט מוכר, הסוף ידוע כמו סרט פעולה זול למרות שאתה מנחש מה יהיה בסוף הסרט עדיין הציפייה לסיומת מיוחדת או לסוף שלא ייחלת לו, משהו שיפתיע אותך לטובה מנקרת אצלך בראש.
צלצול טלפון זריז והיא יורדת נכנסת לאוטו, נוסעים יחד למקום שבו אפשר לדבר, לכעוס, להזיל דמעה ולהעלות חיוך בלי יותר מידי עוברים ושבים שיתעניינו וידחפו את אפם או אפילו את כל פלג גופם העליון לתוך פרשיית האוהבים הזאת.
"שמע אני קצת מבולבלת בזמן האחרון, אני לא יודעת מה עובר עליי אני מרגישה תלותית, אני מרגישה שאני לא משקיעה מספיק בדברים שעושים לי טוב" דמעות שעשויות מקריסטלים זולגים על פני הבובה העדינות כמו טל שנוזל מעלי כותרת של הפרח הכי יפה שאי פעם תדמיינו.
מילים, מילים, זכרונות נשכחים, מילים , דמעות, התייפחות ,אנחה, זכרון יפה נוסף ועוד הרבה הרבה מילים איבדתי ריכוז , אחיזה הגיבור של סרט הפעולה הזה בא לשלוף את האקדח שלו ופלט לעצמו כדור לרגל. היא ממשיכה לנאום על כמה קשה לה וכמה אני צריך לנסות להבין את המצב, היא רוצה לסוע לטייל בהודו רוצה הרפתקאות.
"רוצה הרפתקאות, יא בת זונה? לכי להזדיין על כל ההודים הקטנים המהנהנים בראשם ועם כל הישראלים הסטלניים וגם כל התיירים מחו"ל מיצדי שכולם ביחד יכנסו לך לכוס יא בת זונה, מבולבלת? מבולבלת? ניפחת לי את המוח עם קשקושי הביצים האלא יאלא לכי, לכי סעי להזדיין קצת בהודו, בישראל, בראש פינה שיהיה לך קצת נוף לכינרת יא כלבה מניאקית כפוית טובה"
האמת היא שלא אמרתי את זה אבל הרבה פעמים אנחנו לא באמת אומרים את מה שאנחנו באמת חושבים כולנו קצת פוליטקאים באיזשהו מקום.
"טוב בובה אני מבין, אני פשוט קצת בשוק (המון ,המון שוק) אני לא יודע מה להגיד, כי אין לי מה להגיד, אני אוהב אותך חזק ופה אני מסיים את הטקסט שלי בשיחה עם עוד כמה מילות אהבה פיוטיות כמה מילות פרדה. מדבר על כמה חבל וכמה שאני באמת אוהב.
מעביר את היד על הלחי הרטובה מדמעות ליטוף הכי רך הכי עדין כמו נוצה , מנגב לה את הדמעות, עוד קצת בכי וקצת בילבולי מוח שכבר לא יובילו לשום מקום השופט כבר חתם על גזר הדין ואי אפשר לבקש חנינה מהנשיא כי הוא התאבד לנוכח הטרגדיה שקרתה כאן עכשיו.
אני מוריד אותה בבית מנשק לה על שפתייה מרגיש ויודע שזו הפעם האחרונה ששפתי ינשקו שפתים מוכרות אוהבות זוג סוכריות שצמחו לה על הפנים כאלה היו שפתיה של אהובתי.
מעביר את ידי בשערותיה כאילו מנסה לתפוס חול שנוזל לי בן האצבעות יודע שפה זה נגמר, החול נזל לי בין האצבעות ולא הספקתי לתפוס אותו והיא כבר מוחץ לאוטו, מבט אחרון לכיווני מבט שלא רואים ביום חול מבט שרואים רק מהשחקנים הכי מקצועיים כשהולכים לקולנוע מבט מתכוון מבט מסרט דרמה איכותי מבט של פרדה מאולצת בעל כורחה !
זהו! אני מועך את דוושת הגז בקצב איטי ומתקדם לאט לאט עם הרכב ומקפיד לשמור על קשר עין עם המראה האחרוית בשביל לקלוט כמה שניות נוספות שלה.
נפרדו מבטינו ואני הגעתי למחסנאות של בית הכלא חותם על מדי אסיר , אסיר של מחשבותיי כלוא מאוחריי סורג ובריח עמוק עמוק בתוך מוחי כשאני הסוהר השופט והתליין
השופט אמר שרק כשאני יוציא את הילדה מהתת מודע אני יוכל להשתחרר, אין מה לעשות אני יצטרך לעבוד על זה ייקח קצת זמן אבל אני יזדכה על המדים ואני ייצא לעיר חזק יותר אני אסיר אותה מעליי ואסיר איתה את המדים ואסיר מעליי את הסוהר ואת כאב ראש העצמי שלי.
בדרך הביתה מערבולת של הרגשת הקלה וחופש מתערבלת חזק בהרשת פספוס קשה של זוגיות טובה ובריאה. התליין בטח מבסוט כשאני חושב עלייה אבל אל דאגה תליין קטן אני עוד ישתחרר מפה אני צועק עליו בתוך ראשי.
כנראה לעולם לא אצליח לפצח את המוח הנשי הוא מורכב מידי בשבילי ואני פשוט מידי בשבילו הפער בין המורכבות לפשטות עשו לי חשק מוזר לאכול קסטה.
בדרך הביתה אני עוצר ב"פרנקנשטיין" הקיוסק של פרנק.
פרנק נולד בצרפת לאם נוצריה ואבא מוסלמי וכאשר עלה לארץ התחתן עם ישראלית והתגייר, פרנק הוא סוג של תרכובת קוסמית אנושית לא ברורה שמורכבת משלוש הדתות החזקות בעולם קעקוע של צלב על הרגל שעשה כשהיה ילד בן 13, פסוק מהקוראן מקועקע על גבו משהו נגד אלימות ו ומגן דוד על החזה.
בעצמו פרנק לא מאמין באלוהים אחד אבל הוא תמיד טוען שיש משהו שמה למעלה מעלינו איזה שהוא כוח עליון איזה שהיא יישות עליונה בעלת כוח לא ברור ולכן הוא נושא עליו את שלושת הכוחות בגאווה ובגאון.
תמיד כייף לדבר עם פרנק סוג של חתול רחוב עם חוכמת חיים של סבא בן 90 כשהוא עצמו רק בן 40 תמיד תצא מפרנק עם תובנה, או טיפ או עצה טובה להמשך יום מבורך.
"היי פרנק"
"היי בן-אדם" חיוך רך מרוח על פניו
"קסטה אחת בשבילי אחי"
"רוחות של שביזות זורמות בגופך אחי אני מרגיש לא סתם בן אדם בא לאכול אצלי קסטה ב2 וחצי בלילה"
"כן פרנק מה אני יגיד לך עזבתי את החברה, יותר נכון היא עזבה אותי"
"כן גיבור, הרגשתי משהו לא טוב אצלך שטויות אחי, אני יודע שזה קשה אבל תדע לך שמהדברים הרעים הקשים והלא נעימים צומח לו הטוב זה כמו מים לפרח ששתלת בגינה"
"כן אחי אני יודע אבל אתה יודע זה עדיין כואב" פותח תוך כדי את הקסטה
"זה בסדר אחי הזמן עושה את שלו, והקסטה תעשה לך טעם טוב בפה ליום המריר הזה"
"תודה על העידוד פרנק" אני אומר לו בזמן שאני מתחיל להתקדם לכיוון האוטו
"תגיד פרנק איך אתה אוכל את הקסטה מהוניל או מהשוקו" לפתע עולה בי השאלה בתור חובב קסטות ידוע כל אדם שנמצא לידי נבחן בנושא זה.
"מהוניל, אחי אין על הוניל אני בכלל לא אוהב את השוקו"
"אחי חשבת על זה פעם, למה לא עושים קסטה שהיא כולה רק וניל גם אני לא הכי מת על השוקו" מרוצה מהתשובה של פרנק, ומציע לו רעיון עסקי פורץ דרכים חובק עולמות
"זה הרבה יותר עמוק ממה שאתה חושב וממה שרוב העולם יכול להכיל, קסטה היא סוג של איזון קוסמי , היא הרבה יותר ממה שהיא ניראת היא היין ייאנג של המאה ה21 היא השילוב המדויק האוטופי שבין הטוב לרע מצופה בשני ביסקוויטים נטרליים לחלוטין שבסוף תמיד תצא עם חיוך אתה מביון? אי אפשר לקבל רק את הטוב בלי לקבל את הרע בשבילך הוניל מייצג את הטוב ובשביל אחר השוקו מייצג את הטוב אחי זה איזון קוסמי שלא מתעסקים איתו."
"וואו פרנק.... אחי אף פעם לא חשבתי על זה ככה , שמע אחי יש משהו בדברייך,שמע אחי זה יותר מגאוני אחי , זה סופר גאוני"
"בכייף אבא תבוא כל יום ואגב הקסטה על חשבוני"
"כן תודה בן אדם שיהיה לילה טוב"
"לילה טוב גיבור ויום חוכמת קסטה שמח בשבילך" מסכם פרנק את השיחה ביננו
אין ספק שהשיחה עם פרנק העלתה בי חיוך פנימי והרגיעה אותי במקצת , למען האמת אחרי שיעור בחוכמת הפרנקנשטיין קיימת בי תחושה קלה של הקלה ושחרור לא ברורה.
מגיע הביתה מחנה את הרכב בחניון מעשן בחוץ סיגרית "תחילתה של דרך חדשה" פותח את דלת הבית . נעלי הבית מחכות לי מקשקשות בזנבן כמו גור כלבים שמחכה לבעליו. הספה רק מחכה שהתחת הלבן שלי יבוא להתחמם בחיקה והשולחן הקטן מבקש ממני להניח את רגליי עליו בזמן שאני נרגע על הספה. המקלחת מחממת את עצמה בזמן שהצינור של הדוש עושה מתיחות והשמפו בונה לעצמו תוכנית פעולה מבצעית לשטיפת ראשי הקריח.
המקרר צועק הבית ערוך ומוכן לפקודתך המפקד, אני מודה לו אני פה בעל הבית
אני האחראי ,המפקד, העריץ, הפריץ לובש את גלימת המלך שמורכבת מבוקסר קרוע בשילוב אופנתי מיוחד של חולצת מסייעת 101 של צנחנים מתהלך בהוד והדר בבגדי המלך החדשים שלי.
"אחחחח... בית אני אוהב אותך אהבת אמת אתה יותר מאח אתה" אני אומר לו והבית יודע ומקשיב.
מחמם מים ומכין לעצמי קפה מתיישב ונענה לבקשתם של הספה והשולחן שלושתינו רואים משהו לא באמת מעניין בטלוויזיה יותר מידי ראילטי בעולם ווירטואלי אני כבר לא מפריד בין דמיון למציאות שולח לעצמי הודעות לפלאפון עם מספר תעודת הזהות שלי על מנת שאף אחד לא ינסה בטעות להדיח אותי מהבית, האי, מתוכנית ריקוד ,בישול, שירה או בכלל מהכדור הזה. נגמרה עוד תוכנית של טלוויזיה שבה רוקדים כוכבים תוך כדי שהם עונים על שאלות טרוויה ומבשלים קינוח על רגל אחת. אני קם מהספה אחרי שהזרקתי לתוכה כמה גזי חממה אורגניים והולך לכיוון המקלחת (הליכה לא נמשכה הרבה זמן הטווחים הם קצרים) פושט את בגדיי מביט זריז במראה ועושה קצת שרירים לוודא שאני באמת בן אדם חזק ולא סתם איזה רכיכה, מקבל בטחון עצמי ונכנס למקלחת החצי חמה חצי קרה מקפיד לשמור על איזון הקסטה.
מתנגב, מביט שוב במראה כשמשהו בי נראה טוב יותר כשאני רטוב יותר סקסי יותר חלקלק יותר טבעי הבטחון העצמי שלי כבר בשחקים.
בדרך מהמקלחת אל המיטה אני חולף על פניי המקרר הוא קורץ לי מנסה לפתות אותי אבל אני לא נענה לפיתוי של לפתוח אותו ולנשנש משהו כי השינים שלי כבר נקיות כולי סטרילי ממשיך ישירות למיטה. הכרית מחכה לי כבר שאני יזיל עליה ריר והשמיכה רק מצפה לעטוף את גופי החטוב ולהגן עליו מקור והאפלה ששוררת בחוץ.
עוד יום נגמר.... מה שאומר בחישוב מהיר מבלי לנסות ולנתח יותר מידי את המצב שיום חדש מתחיל אצל מישהו אחר
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים הייתי חייב ציפור דרור
ואני מקווה שתיקח את ביקורתי כמשהו בונה.אני לא חלילה מנסה לפגוע.
הפריע לי עודף סימני הקריאה. הפריע לי הפשטות הנוראית של השפה(ככה אתה מדבר גם ביומיום?). יש דברים שכשבאים לכתוב אותם,יש צורך לעדן אותם.למלל אותם בצורה קצת יותר ספרותית (קרי ״אילן הייטנר״) ,גם אם סיגנון הסיפור הוא ׳יומיומי׳..
אגב,יכול להיות שאני מדמיין-אבל יש סיכוי שכל עניין הקסטה ״מושאל״ מספר כלשהו?
בהצלחה בכל מקרה, הרעיון לא רע בכלל! :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים .....Geralt22.....אני איתך בביקורת שלך בקשר לשפה..... Disraeli (ל"ת)
-
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים תשמע.. בכלל לא שטויות. אברהם
אפילו בשעות המאוחרות כשהראש לא כל כך פעיל, אני מוצא שזה כתוב יפה זורם מעניין ועכשווי.
אלא מה...
לך ככותב "אסור" לקבוע תיוגים ושיוכים בעניינים שאתה לא מומחה להם (אפעפ"י שהצהרת שיש לך נסיון בנושא). למשל "המוח הנשי..מחזור, הורמונים
וכו' זה יכול ליצור לך אנטי בקרב קבוצת קוראים מסוימת (לאו דווקא נשים).
כנ"ל במילים גסות, זה יכול להגביל לך את קבוצת הקוראים הפוטנציאלים - בני הנוער\ אנשים שמעדיפים מילים מרמזות בלבד המשאירות מקום לדמיון.
ואז אתה תישאר עם סיפור יפה מאד עם מעט קוראים.
אני חושב שהסיפור שלך שווה. ועם קצת ליטוש אתה יכל להוציא משהו משובח מאוד.
זכור זו לא ביקורת. אלא הצעות לשיפור ושיפוץ. בסוף אתה מחליט, ואנחנו הקוראים מקבלים מוצר מוגמר.
זו דעתי בלבד, אפשר שאתה ואחרים תחלקו עלי.
אהבתי מאוד
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-9 חודשים נהדר Dawn
צחקתי המון. מה שבטוח זה ששיפרת את מצב רוחי:)
מישהו פעם הביא לי חולצה שעליה היה כתוב כך:
It's Not PMS, It's You
אני אגב מעדיפה את השוקו שבקסטה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
