פעם אמרו לי שכאב הוא אזהרה.
כשאנחנו מתקרבים את ידינו אל האש, היא צורבת, כאזהרה להסיט את ידינו מהאש לפני שתעכל את גופינו, תפרק אותו לגורמים, ותשיב אותנו אל העפר.
כשלהב החרב חוצה אותנו - אם מזלנו שפר עלינו והיא לא פגעה במקומות משמעותיים ולא מתנו - הגוף, העצבים והשרירים נוהמים וחורקים כאזהרה שלא לתת לה לחצות אותנו בשנית, אחרת נמות.
כשהנשימה שלנו נעצרת הריאות שלנו מרגישות כאילו הן נשרפות מבפנים, הן צורבות ורוצות לגרום לנו לפתוח את שפתיינו, צריכים לצרוח. אם לא נחזור לנשום, אז נמות.
הכאב הוא אזהרה בפני המוות.
כשאני רואה אותו הלב שלי מתכווץ, עוברת בי הרגשה וציפייה שהלב עומד להתפוצץ - אבל הוא לא.
כשאני שומעת את הקול שלו ומבינה שהוא עבר הלאה, הלב שלי יוצר פרפור באוויר ואז מתרסק.
כשאני לא רואה אותו ואין לי את היכולת לומר ולפרוש בפניו את כל הקלפים, אני רוצה למות.
אם הכאב הוא אזהרה בפני המוות, מהו הכאב שבלב?
אם כאב נועד להזהיר בפני המוות, למה כשהלב שלי עומד לקרוס תחתיי הוא לא מפסיק לפעום?
אם כאב בא לפני המוות, הגוף שלי היה אמור להיהפך לגופה כשעיניה פקוחות, חלולות.
אם כאב הוא אזהרה, עלי הוא פשוט לא עובד.
האזהרה שבכאב מפרקת אותי. האזהרה הפכפכה.
כשהאדם שאני זקוקה לו לצידי, הוא מאיים להתפוצץ.
כשהאדם הזה לא איתי, אני רוצה לשקוע במוות פתאומי.
אם האדם הזה ייפגע אני לא אדע מה לעשות עם עצמי.
כשהכאב הגופני והנפשי מבזיקים יחדיו, אתה מבין שהכאב הגופני דוחה את הנפשי, אפילו רק קצת, וכשאתה רואה את זה אתה מבין שהגופני עדיף על הנפשי, על הכאב שבלב.
למה הכאב בלב משמש? שאלתי רבים, הוא מיותר, ככה אמרו לי, אבל יחידים, אמרו שבלי הכאב לא היינו מעריכים את האושר.
שהכאב שבלב הוא מתנה.
הגעתי למסקנה שאם זאת מתנה, זאת מתנה שרבים לא רוצים, אבל בלעדיה לא היינו מבינים כמה דברים חשובים לנו.
כשאדם קרוב אליך נפגע אתה רואה כמה דאגת לו. כשאדם מת אתה רואה כמה ערך היה לו בעינייך. כשאתה משחרר מישהו, אתה מתגעגע כל כך שזה עלול לקרוע את הלב שלך לחתיכות.
ככה הטבע האנושי; לא מעריך את מה שטוב, לא שם לב מה יש לו בידיים, לא נזהר עם הדברים שחשובים לו.
אתה צריך לאבד ולכאוב את אובדנך כדי להעריך אושר שיבוא אחריי זה, אחריי שתתגבר כשתחושת הריקנות והכאב העז תיעלם, תאהב את האושר והיופי שיש בחיים, תעריך יותר את הרגשות שלך, את הלב שלך.
אם לא היינו מרגישים כאב, היינו הופכים למפלצות נטולות רגשות, מתנשאות מעל כולם.
אז נשאר לי לחכות רק עד שיעבור הכאב, ותקופת האושר שלי תתחיל. ואני אעריך כל חלק וחלק ממנה, כי הכאב שבלב ייעלם וייתן לי לחייך סוף סוף.
והפעם, לשם שינוי, זה יהיה חיוך אמיתי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
