אני מנסה, מנסה כל כך להישאר שמחה. להישאר חיובית. להישאר חזקה.
השאלה היא, איך אפשר להיות שמח שעצוב לך?
שאתה מתגעגע כל כך לקשרים שהרסת? ולא הבנת מה היה לך בידיים, לא הבנת. לא הבנת מה יכולת לעשות איתם.
ועכשיו שונאים אותך, שכחו מקיומך.
אתה לא משנה, אף פעם לא שינית - וגם אם פעם עשית משהו, היית חלק חשוב, עכשיו אתה אפס. זבל.
כל זה העבר, שייך לעבר, ואתה שקוע בו יותר מידי.
בנוסף לכל זה, לא הצלחת לאסוף את עצמך בזמן, לאסוף את החתיכות, להדביק אותן, ולחזור לפעול.
עכשיו הכל ריק, ואין שום דבר בחוץ. אז בחוץ, אתה עוד יותר אפס. אין לך חברים, אין לך חיים.
הציונים שלך מזעזעים כי אתה מעדיף לקרוא בשיעור מאשר לבהות בתקרה ולבכות.
ואז אתה מעמיד פני מאושר כדי שלאלו שעוד אכפת להם ממך, כדי שלהם לא ימאס מהעובדה שאתה קיים. לא יימאס מכל הדיכאון הזה.
אתה מנסה לחייך כדי להעלים את העצב.
והכאב, לעזאזל, הוא לא נעלם!!
הוא אף פעם לא נעלם!
לפעמים הוא מתפוגג, ואז מכה אותך כמו לבנה.
ושהוא מתפוגג, עד שהוא חוזר, אתה ריק.
אין שום דבר שהוא שלך, אין שום דבר שמייחד אותך, אין שום דבר שיישאר שלך לעד חוץ מהכאב. העולם שלך סובב סביב הכאב.
וגם שאתה צוחק, גם שאתה מחייך, גם שאתה מנסה לברוח מהכל, הכאב רודף אותך כמו חיה פראית על הטרף שלה.
אבל שלא כמו החיה, אתה רוצה להיטרף, אתה רוצה שהכאב פשוט יניף זרוע חדה שאיתה הוא חונק את ליבך ופשוט יתקע אותה בתוכך, עמוק בתוכך, בלי אפשרות להינצל.
אתה כל כך אומלל שאפילו המוות יתקבל בברכה.
אין לך כבר כוח, אתה כל כך חסר מנוחה שזה הורג אותך.
בלילות אתה מתהפך, בלי יכולת לישון, שוקע במחשבות ובוכה. כי אין משהו לידך, אין מה שיסיח את הדעת.
בהפסקות אתה לבד, רק אתה והספר שבידך, בעוד אתה שומע באוזניך את המולת הילדים המאושרים שמשחקים ביחד.
נמאס לך להיות לבד.
אבל אתה לא רוצה למות אם זה לא הפתרון היחיד, אתה רוצה לחיות, פשוט לחיות חיים מאושרים ונטולי כאב, לחיות בלי הכאב; אתה תוהה אם זאת בקשה גדולה מידי.
אתה רוצה לחיות בלי הרצון למות.
אבל משום מה, אף פעם המזל לא מאיר לך פנים, הכל חסום בפניך, האפשרויות כל כך נוקשות ואטומות, הדלתות נטרקות לך בפרצוף.
אתה תוהה למה אתה עדיין פה, למה לא הלכת.
ולמרות זאת אתה מתנתק מהמחשבה הזאת כדי לא ללכת לאיבוד במחשבות נואשות ולהביא סוף לחייך.
אין לך סיבה לחיות, אבל אתה חיי.
כמו זומבי חסר נשמה.
יום אחד, כך אתה מקווה, תמצא טעם לחיים, תראה משהו שיגרום לך לחייך, יהיה לך טוב.
עד אז צריך לחייך חיוך מזויף ולהמשיך הלאה.
כי הכאב שמקונן בך לא ייעלם עד שלא תתלוש אותו ואת לבך החוצה איתו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
