עם הכתרים ל'קורות הציפור המכנית' ול'קפקא עך החוף', אף שלדעתי קפקא היה מרשים ומגוון יותר והולך רחוק יותר עם הפרכת המציאות והפיכתה עקב כך לבעלת הגיון פנימי שאומר משהו מדויק מאוד דווקא על המציאות ה"רגילה". רק שקורות היה הראשון שלו שקראתי, אז שומרת לו חסד על כך. להרוקי יש סגנון ייחודי להתבוננות על דמויות, על מגדר, על הקשרים בני אדם, וכן לייצר עלילה שיש בה יסוד בלתי הגיוני ועם זאת, קשור ומחובר לעולם כפי שאנו נוטים לראות אותו - הגיוני לכאורה. יש ספרים שבהם מעבר לרעיון ולסגנון יש עוד משהו: רגש עמוק, דמויות בעלות גיוון וריבוד, מחשבות על העולם. במקרים האלו הספרים שלו מעיפים אותי לגמרי. במקרים אחרים, העלילה והסגנון אהובים מספיק כדי שאהנה למרות שאינם יצירות מופת. זה היה המקרה ב'יער נורווגי', 'ספוטניק אהובתי' וגם במובן מסוים ב'ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם'. הייתי מוסיפה לרשימת המומלצים ביותר שלי גם את ספר הסיפורים הקצרים 'ריקוד האדמה' שנוגעים כולם, בדרך זו או אחרת, מורקמית לחלוטין, ברעידת האדמה בקובו שהתרחשה לפני כ 15 שנה. כשהם יפים, זה כואב, כשהם לא, הם קצרים ונגמרים בלי שזה יכאב מדי.
![חדר משלך [מהדורת 2004]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczAvMTQ5MS5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjQ4LCJmaXQiOiJpbnNpZGUiLCJ3aXRob3V0RW5sYXJnZW1lbnQiOnRydWV9LCJ0b0Zvcm1hdCI6ImF2aWYiLCJhdmlmIjp7InF1YWxpdHkiOjYwfX19)
