אני לא צריך את דרווין שיגיד לי את זה, והוא טועה לחלוטין כשהוא קובע שזה קרה לי לפני מיליוני שנים. על בשרי חוויתי את זה וזה קרה לא מזמן, למעשה אם אודה, אז עד לפני כעשר שנים עוד הייתי קוף...
אדוני-הארץ הם שלקחו את סבא שלי ואת אבא שלו ואת אבא שלי עם עוד כמה קופים שכמותם והכניסו את כולם לכלוב של זהב שקראו לו דמוקרטיה. נתנו להם אוכל מספיק וגג מספיק ומשכנתא ארוכה שקשרה אותם ברצועה לאיזה סניף מקומי של בנק טייקוני וגם טלוויזיה...
באמצע הכלוב, הציבו עמוד ברזל חלק שעלה מהרצפה ועד התקרה ובקצהו העליון תלו אשכול בננות, צהוב, עסיסי, טוֹב לְמַאֲכָל וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם, ואולם הזהירו מפורשות את כל הקופים שלא יעזו לגעת בבננות כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.
אבא של סבא שלי שהיה קוף אמיץ במיוחד ואולי גם בגלל שהיו בו כל התכונות שיש לבני אדם ובמיוחד לתימנים, הוא זה שהעז לטפס ראשון על העמוד.
אולם קצת אחרי שעבר את החצי, נפתחה באופן אוטומטי ממטרה שהתיזה עליו זרם חזק של מים קפואים ישר לפנים. הוא צנח לרצפה והתחיל להתרוצץ בכלוב בזעקות שבר ואימה, בטוח שנפגע באופן קטלני מחומצה. קופה אחת חתיכה במיוחד (שלימים הפכה להיות סבתא שלי) מיהרה לנחם אותו, ליטפה לו את הפנים ופלתה לו כינים.
וככה אחרי הסבא הגיבור שלי, כל אחד מקופי הכלוב ניסה בתורו להתקרב לבננות ואותה התוצאה חזרה על עצמה. שפריץ מים קרים, צעקות אימה, קופה אחת שהתרשמה וניחמה, ועוד סיפור אהבה.
סבא שלי נפטר, גם אבא שלו. הדורות התחלפו והגיעו דור אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת הבננות ואנוכי בתוכם.
וכמו כולם גם אני ידעתי בוודאות שהבננות הנאות האלה מאוד מסוכנות, כי זה היה ברור, כי ככה אמרו. הייתי קוף חזק ושרירי, ואם קרה שהזדמן קוף חדש לכלוב ורק ניסה לטפס הייתי מהראשונים שמיהרו כמו כל השאר, לקפוץ עליו לתקוף ולנשוך אותו כפי שרק עדת קופים יודעים...
אבל להזכירכם הייתי גם קוף עם השרידים של הסבא התימני...
יום אחד קרה במקרה ובנסיבות שונות של אותן הסיבות, שהאדונים נעדרו והכלוב נשאר ללא השגחתו של האח הגדול. אחד היה עסוק במרתפי החקירות בבת-ים באיזה עניין של מעטפות, אחד היה בבית משפט בעניין שולי של בעילת 11 קופות שוליות וכ' וכ'...
וכשכל שאר קופי הכלוב ישנו או בהו בטלוויזיה באח הגדול ובהישרדות,
ניצלתי בחשאי את ההזדמנות וטיפסתי על העמוד, הגעתי לבננות האסורות, אכלתי מהן לרוב ועמדתי על טעמן מקרוב וירדתי בחזרה ושום דבר לא קרה... כולל העובדה שלא הרשמתי שום קופה לנחמני ונשארתי רווק המופלה מחמת כינים...
אבל למדתי להבדיל בין טוֹב וָרָע ואפילו הגעתי למסקנה: "אין ספק שהבננות אכן טובות לבריאותם של בני המין הקופי" ואולם חשיפת האמת סביב "הסכנה המדומה של תרמית הממטרה" גדולה לעין שיעור, כי באפשרותה להניע את התהליך התקוע של התפתחות האדם והפיכתנו מקופים להומו-סאפיינס...
אילן גיל / נשמה יהודית תוהה
* ומי שרוצה לבדוק את אמתות הדברים הללו יכול להציץ וללא כל חשש, כאן בכתובים שבקישור: