פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1601 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים קשתי להב הירח (5) הלוחמת
לא נעים לי לקצר פרקים...אבל אין לי מה לעשות.
אד פקחה את עיניה בבהלה.
היא הביטה סביבה בהלם, כי היא לא הייתה בסביבה שהכירה. לאחר כמה שניות היא הצליחה להבין שיריעת העור הכסופה היא פנים של אוהל, ושהסכינים המפוזרים סביבה לא צריכים להיראות מפחידים כל כך, היא בטח נמצאת באוהל אכסון.
כשניסתה לזוז, גילתה שהיא קשורה ברגליה ובדידיה, ושראי קשור עם גבו אליה בצורה זהה.
"ראי." אמרה אד בשקט. "ראי, תתעורר כבר."
היא ניסתה להטות את ראשה לאחור לשווא.
אד התנשפה בייאוש, ולאט לאט החל הצל להתגשם מתחת לרגליה, זרם לעבר אחד הסכינים המונחים על הדשא והקיף אותו. צלו של הסכין התאחד עם צל זרועה של אד ונמשך כלפי מעלה, גורר אחריו את הסכין עצמו.
אד נשמה לרווחה כשהסכין חתך את הכבלים שעל ידיה ושחררה את רגליה ואת ראי במהירות.
ראי זע מעט, ופקח את עיניו בבלבול. "אד?" מלמל. אד הושיטה לו את ידה. "אנחנו צריכים לצאת מכאן ולדבר עם ראש השבט. הם לקחו אותנו בשבי בגללך, אז אנחנו צריכים להסביר למה באנו לכאן." אד הציצה החוצה; היא ראתה רק מרבדים של דשא וכמה אוהלים מפוזרים. במרחק גבעה אחת היה אוהל שצבעו לבן ולהב מבריק תלוי מול הפתח.
"זה האוהל של המנהיג." אמרה אד בשקט. ראי הסתובב ברחבי האוהל בחיפוש אחר משהו. "הם טיפשים. הגרזן שלי כאן, וגם הפגיון שלך." הוא הושיט לאד את הפגיון הדק. "למה הם לא לקחו לנו את הנשק?" שאלה אד בבלבול. "אני לא יודע, אבל בואי נצא מפה."
אד תלשה את הצל של האוהל ופרסה אותו מולה, ואז צעדה לתוכו וראי אחריה.
תוך שניות מעטות הם היו ליד האוהל הלבן, ואצבעותיה של אד רפרפו על הלהב התלוי. הוא היה זהה ללהבים הרגילים ומבריק יותר, כאילו לא השתמשו בו מעולם.
המתכת המושלמת הייתה ללא שריטות, וצורת הלהב הייתה רגילה; ארוך ומחודד, כשלקראת סופו קימור קל ושיפולים רבים היוצרים משטח ישר ומקושט, בו אוחזים הקשתים כמו בזנב חץ.
הניצב-כי בכל זאת הלהב נראה כחרב- היה חלק ודק, כשבקצהו שני קרסים זעירים מוצלבים.
"אד." לחש ראי כשהיא התמהמה ליד הלהב. אד הסתובבה ונשמה נשימה נרעדת. היא החזירה את הפיגיון שלה לנדן והעבירה את ידה על העור של ווילון הכניסה.
אד פחדה. היא פחדה שראש השבט יגרש את שניהם בלי לשמוע את ההסברים, וזה כנראה במקרה הטוב. הוא ייצוה להשמיד את הברברי ואת חברתו או לקחת אותם בשבי. ואד תהיה חייבת לעזור לראי, כי היא סיבכה אותו בזה. יכול להיות שהיה עדיף לו למות על הגבעה.
יד הונחה את כתפה, והיא הביטה אחורה בחצי חיוך. ראי הנהן בעידוד, ואד נשמה שוב והסיטה את הווילון הכבד בפחד מוחלט מפני הגבר האימתני שבפנים.
אבל האישה שישבה ברגליים משוכלות על רצפת האוהל בהחלט לא הייתה גבר. היא הרימה את עיניה הבהירות הרבה יותר מידי ברוגע, ולאחר שלטשה באד ובראי מבט הלום לגמרי, חיוך הפציע על פניה ועיניה נצצו.
ראי הבזיק בעיניו לעבר אד, ונראה מבולבל בדיוק כמוה.
"אדריה...זו באמת את? את הגעת...את באמת כאן." אמרה האישה באיטיות ועיניה לא משו מפניה של אד, שנשארה המומה.
"איך את יודעת מי אני?" שאלה אד ברעד. היא ציפתה לפגוש את ראש השבט, אבל האישה הזאת הייתה מפחידה לא פחות.
באור העז ששרר באוהל, היה ניתן לראות בבהירות את האישה, שדמתה יותר לנערה.
שיערה היה בלונדיני-לבן שהיה אסוף בצמה קצרה שעברה את חזה. פניה היו חיוורות ועיניה כחולות בהירות כמו השמיים. היא קמה והתקרבה אל אד, שעדיין עמדה בפתח.
"אבל אד, קיבלתי הודעה על כך שיצאת למסע לפני שלוש שנים." לחשה.
~*~
האוויר החל להתקרר והשמש הגיעה למרכז השמיים.
אד וראי ישבו באוהל של ראש השבט טנז כשהיא סיפרה את סיפורה.
הם ישבו שם כשעתיים כשהיא סיפרה איך שבט הירח פשוט נעלם יום אחד, והיו שמועות על כך שאנשיו נלקחו בשבי על ידי הברברים, דבר שגרם לראי לנוע בחוסר נוחות. היא סיפרה בקול רך על הסיבה האמיתית לשליחות של אד; ראש שבט הסופה חזה את היכחדותו של השבט, ושלח את אד למסע ארוך כל כך שאף אחד לא היה יכול לאתר אותה. הוא קיווה שהיא תמצא את שבט הירח רק לאחר שנים, כשהאיום יחלוף.
"נראה שהוא רק התחיל," אמרה אד במרירות. היא הרגישה שרימו אותה ובגדו באמונה. היא בטחה בראש השבט שיעשה הכל כדי להגן על המורשת שלה, אבל היא לא חשבה שכל מה שהיה חשוב לאדם האנוכי הזה הוא רק היא עצמה.
טנז לכסנה אליה מבט. "אבל את תוכלי לעשות משהו בקשר לזה. את תוכלי להצטרף למלחמה."
אד נחרה בבוז.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים וואו! ואין המשך? יונתן
-
לפני 13 שנים חציל! גאיה
אני עוד אתקוף אותך בגזר עד שתביני כי בלונדינים לא מגניבים! הם רבים מדי! את צריכה לפרסם את הג'ינג'ים או בעלי השער הוורוד החתולי!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים סוף סוף! POLLO
-
לפני 13 שנים מדהים, המשך!! אנג'ל (ל"ת)
-
לפני 13 שנים קטוע נורא!! ג'ן
שורה 4- כשניסתה לזוז, גילתה שהיא קשורה ברגליה ובדידיה
ואת חייבת להמשיך! קטעת את זה ממש באמצע!!!!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים תודה על התיקון, תיקנתי. הלוחמת
אני קטעתי את זה באמצע כי אני לא נותנת לכם את הפרקים כפי שאני כותבת אותם, אני נותנת בערך חצאי פרקים. אני עכשיו הגעתי לנקודה שממנה אני כותבת, וייקח לי הרבה זמן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ללללללללא ג'ן
אבל אני רוצה המשך!!!
כולם, שקט! תנו ללוחמת בפגיון לכתוב!!!!!!!
לא פייר!
:O
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
