פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 683 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים קשתי להב הירח (4) הלוחמת
(כמעט אין לי זמן לכתוב, אני מצטערת שהפרק קצר ומוזר.)
אד קמה ממקומה וטלטלה את ראשה. "אין סיכוי שאני עוזרת לך לחבל בשבט הירח." הקול שלה רעד. "אנחנו כנראה בצדדים מנוגדים." היא לא ידעה איך לצאת מזה, הרי ראי נשלח כדי להרוס את השבט איתו היא צריכה לכרות ברית שלום.
עיניו של ראי נצצו בנחישות. "לא, אנחנו לא, אני מצטער, אבל זה פשוט לא נכון. אנחנו באותו צד. אני שונא את הצבא, אני שונא את האימונים ואת המורה הטיפש שלי." הוא עיקם את אפו בגועל. "לא רציתי את זה, כל הגברים של השבט נהרגים כשהם מנסים להגיע לשבט הירח. ניצחו את כל השבטים הדרומיים, כבשנו את האזור, אבל שבט הירח לא זז ממקומו כבר שנתיים." הוא נגע בידה של אד, והיא השפילה את מבטה.
"אני ממש צריך את העזרה שלך. אבל לא בשביל להסתנן לשבט, אלא כדי להיכנס אליו באופן חוקי ולהתקבל אל שורותיו." אד הביטה בו באי הבנה. "אתה רוצה להפוך לחלק מהשבט? אבל מה יקרה עם אבא שלך? הוא לא המנהיג? איך הוא יגיב אם אתה תבגוד בשבט שלך ככה?" ראי עצר אותה בעצבנות. "אין לי תשובות. הוא יתעצבן מאוד, אבל אני לא אסבול יותר את היחס של הצבא." הוא הסיר בתנועות תקיפות את דסקיות העץ החרוטות המוצמדות למדי הקרב שלו.
אד חשבה לרגע, ואז הגיעה להחלטה. "אתה תיקח אותי לשבט הירח, ואני אעזור לך להתקבל אליו. מסכים?"
ראי צחק ולחץ את ידה.
"בואי נצא!" הוא הביט מעלה והטה את ראשו הצידה בסקרנות.
"איך יוצאים מכאן?" שאל בקול מלא צחוק.
עכשיו הגיע תורה של אד לגחך. "זוז הצידה, לוחם דגול." היא נעה כך שהאור מלמעלה האיר ישירות על גבה. ראי לטש מבט מרותק ברגליה של אד. "אין לך צל." אמר. "אהא." המהמה אד ונשענה על קיר המערה בזמן שצל חשוך יותר מהלילה מבעבע מבין אצבעותיה המושטות קדימה, נמתח כעשב פרא במעלה המנהרה ויוצר שביל כהה ומתנועע. אד רפרפה בעיניה על גופו של ראי, תוהה אם גודלו ומבנה גופו המוצק ימנע ממנו להשתלב בצל. לבסוף חייכה אליו, משכה בכתפיה ושלחה רגל לתוך החושך.
ראי קפץ קפיצה קטנה ומבוהלת כשגופה של אד התמזג עם הצל ונעלם.
"בוא כבר!" הוא שמע את קולה המשועשע קורא לו מלמעלה. לאחר מצמוץ המום הוא הביט בחשש בצל, ותפס בו כאילו הוא נאחז בשלבי סולם. הוא הרים את עצמו מעלה והתפוגג. הוא זרם מעלה כמו מים ויצא נוטף ערפילים מפתח המנהרה.
"זה מדהים!" קרא והביט באד בהערצה. "כן, טוב..." אד לא ידעה מה לומר, אז היא משכה בכתפיה והמתינה שהצל יתגבש שוב לסוס שחור תלת מימדי. היא עלתה עליו ועזרה לראי לטפס. "מוכן לעוד צלילה?" שאלה אד בחיוך. ראי הנהן ברעד. "היישר לפנייך, ואז צריך לעבור את הגשר השרוף ולהקיף את העמק." אד הנהנה ונשמה עמוק.
הסוס שקע באדמה והחל לדהור, שטוח כנייר, על האדמה.
לא לקח הרבה זמן לעבור את הקילומטרים הספורים עד שאד וראי יכלו לראות-גם אם בהבזקים חטופים כשהצל ריצד- את החומה המאולתרת שהתקרבה אליהם במהירות.
לא לקח לאד הרבה זמן להרגיש את שערותיה סומרות, ואת הצל בצורת הסוס מתגשם לצורה תלת ממדית דועכת.
אד קפצה מהסוס כמה שניות לפני שהוא התפוגג לנוכח הסכנה, ומשכה את ראי אחריה. הם שלפו כאחד את נשקיהם- אד שלפה את הפגיון הצר והכסוף, וראי משך גרזן ארד ממורק מנדן מוארך על גבו. הם עמדו גב אל גב כשהדמויות בקעו מבין עצי האלון.
עטויות ברדסים צחים כשלג ולבושות מדים כסופים, דרכו את קשתותיהם עשרת השומרים.
הם הקיפו אותם במעגל בקוטר של 30 מטרים וכיוונו את הקשתות.
"חכו!" קראה אד פתאום, שניות מעטות לפני שמטח של להבים כסופים ניתז עליהם.
אד הסתחררה במקומה והפכה לחושך טהור וחסר מוחשיות בעוד ראי השתטח על הדשא. היא זרמה במורד הגבעה ומשכה בצלו של אחד הקשתים, שהופל מרגליו מיד.
אד מיהרה לחזור לצורתה המקורית, שכן הקסם התיש אותה, והתכופפה בדיוק בזמן כדי להתחמק מלהב ארוך שנורה לעברה.
"תפסו את הברברי!" צעקו השומרים, שכנראה לא שמו לב לקסם של אד.
אד חיפשה את ראי במבטה, ושמחה לגלות שהוא נלחם היטב. הוא הניף את הגרזן שלו לכל עבר והדף את הלהבים שנורו לעברו. הדיוק שלו הרשים אותה, אבל זה לא הספיק. להב אחד כבר ביצע חתך עמוק בירכו והוא צלע קלות בעודו מרתיע שומרים.
הפעם הלהב כמעט פגע באד. השומר שירה אותו עשה זאת בדיוק רב ומאחורי גבה
אד הסתובבה בשניה האחרונה, הושיטה את זרועה אל הלהב ותפסה בצלו.
נדמה שהזמן האט כשהיא החליקה את אצבעותיה הארוכות באוויר, והלהב הוסט אחר צלו וניתז ישירות על השומר שירה אותו.
השומר לא הצליח להתחמק מהלהב, והוא שרט את צווארו. הוא לטש בה מבט המום וצנח על הדשא.
"תעצרו! יש לי הודעה לראש השבט!" להב מכוון היטב פילח את זרועה של אד, והיא נפלה על הדשא. מוט כבד נחבט בראשה והיא איבדה את ההכרה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
