אם תישברי, יהיה בסדר בסופו של דבר.
אם תבכי, תאספי את עצמך ואת החתיכות השבורות.
אם אשאר, תמשיכי בלעדיי.
זה לא מאוחר מידי בשבילך, תמישיכי בלעדיי, תעברי הלאה לפני שאכבול אותך אלי.
תני לעצמך הזדמנות, חיים, יופי. לא מוות ורוע.
אני לא יכול להמשיך, אין לי עוד טעם. אין לי גם סיכוי.
אני כותב את זה בלב כבד, אני הולך. ואני לא אחזור, לא תוכלי למצוא אותי.
החולי שלי, החיוורון העודף, ההתנשפויות בלילה, כל זה יעצור אותך ויימנע ממך להגשים את החלומות שלך.
אני רק אגביל אותי, אני נטל, אני עודף, אני לא שווה את העולם שלך, אני לא שווה אותך.
אמרת שאני האור שלך, תמצאי אור אחר.
אמרת שאני הבסיס בחיים שלך, תבני על בסיס אחר.
אמרתי שתמשיכי הלאה, ואת נשארת.
זה לא מה שציפית, נכון?
הסוף המאושר שלך, הטוב בו כולנו מאושרים כל כך.
זה לא משחק ילדים, זה לא בית בובות ולא סדרת טלוויזיה.
אין שום דבר שיציל אותי.
בסופו של דבר אני אמות, מוקדם מהמצופה, וכשאמות, אני לא רוצה לקחת איתי את החלומות שלך, את העולם שלך, את המהות שלך, אותך.
את תמיד תוכלי להתחיל מחדש. תמיד.
בשבילי זה מאוחר מידי.
כשהעולם שלך יגדל ויתפתח, אני לא אהיה חלק ממנו.
כשאת תגדלי, ותתפתחי, ותהיה מוקפת בתהילה וזרקורים - כראוי לך, אני לא אהיה שם.
כשאני אעצום את עיני בפעם האחרונה ואלחש את שמך, את לא תחזיקי בידי ותבכי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
