השיעור היה משעמם .הסתכלתי מהחלון לעבר חצר בית הספר מביט מבלי להסתכל הראש שוקע במחשבות כשלפתע היא עוברת.
הראש שלי התרוקן ממחשבות ,ורק היא מילאה אותו.
מי היא ? אני מכיר אותה ? אני מרגיש שמישהו בעט בי והוציא לי את כל האוויר .
"טאקרו, אתה מוכן להתרכז בשיעור "המורה צועק
אבל עדיין אני לא יכול להסיט את המבט ,ואז הבחורה המסתורית הישרה אלי את מבטה .
***
הברזתי מהשיעור , אני לא יכולה לסבול את המרצה הזה אם אני אצטרך לשמוע אותו עוד פעם אחת אני חושבת שאני אצרח ...!!!
כולם בבית הספר לא מבינים .
הרגשתי שמישהו מביט בי , בטח השומר הסוטה .
הרמתי את ראשי עם מבט קשה בעיניים ואז ראיתי אותו, העיניים שלנו נפגשו לשבריר שניה .הרגשתי כאילו עבר דרכי זרם חשמל.
טאקרו...
"סאקורה להגיע למשרד של המנהל ,סאקורה להגיע למשרד המנהל" הכריזה המזכירה.
נאלצתי ללכת בחוסר רצון לשמוע עוד הרצאה על כמה אני מזלזלת במערכת ההוראה .
***
סאקורה , זה שמה .
זה בהחלט שם מתאים לה , כי היא מדהימה כמו הפריחה של עצי הדובדבן
אני חייב לפגוש אותה.
"הוי טאקרו אתה מתכוון להזדרז האימון עוד מעט מתחיל ואתה תאחר " שמעתי את קוג'י צועק
"אני בדרך " צעקתי .
מיהרתי למלתחות ,וחשבתי על דרך שתגרום לי לראות אותה .
ואולי אפילו לדבר איתה.
מיהרתי למלתחות ולבשתי את בגדי האימון .
ומיהרתי לדוג'ו
פוג'י סנסיי דיבר בהתלהבות רבה עם מישהו .
לקחתי צעד קדימה ,כשלפתע הרגשתי את הלב מתחיל להלום ,
הרגשתי אותה לפני שראיתי אותה .
סאקורה.
***
נכנסתי בחוסר רצון למשרד המנהל,
"אה, סאקורה ,שמעתי מיאמאטו סנסיי ששוב עשית בלגן בשיעור "
"הנה זה מתחיל "מלמלתי מתחת לשפה .
"המנהל, אני באמת מצטערת , אבל השיעור משעמם , ואני יודעת את החומר .
באמת שאין לי סיבה להישאר בשיעור הזה"
"את באמת חושבת שאין לך צורך להיות בשיעור הזה?" שאל המנהל
"בסדר גמור סאקורה , אני מוכן לוותר לך על השיעור ,אך בתמורה את תעזרי לפוג'י סנסיי באימון נבחרת הקנדו השנה ".
"אבל המנהל " התחלתי להתנגד נחרצות ,
הדבר האחרון שאני רוצה לחזור שוב לקנדו .
"אין אבל " התרעם המנהל "זוהי החלטתי והיא סופית ".
גררתי את רגלי בחוסר רצון מחוץ למשרד המנהל ומיהרתי לשירותים .
נשענתי על הדלת , קנדו , לחזור לקנדו ?
איך אני יכולה , הבטחתי ..
לקחתי נשימה , שטפתי את פני, הבטתי במראה .
"אני חייבת לעשות את זה " אמרתי לעצמי
והנה מצאתי את עצמי הולכת לדוג'ו .
"הו סאקורה , אני שמח שאת כאן , אני מבין שהמנהל הסביר לך מה את צריכה לעשות ?" פוג'י סנסיי התחיל לומר בהתלהבות .
פתאום הרגשתי שלב שלי פועם ...
ידעתי שזה הוא .
טאקרו .
דמעות החלו לעלות בעיניי , אך מיהרתי להסתירם , איך זה יתכן ? הוא לא אמור להיות כאן .
הוא לא השתנה בכלל , המבט שלו עדיין יכול להמיס אותי .
טאקרו לחשתי לעצמי .
***
התחלתי לכתוב סיפור קצר - יש לי רעיון בראש אבל קצת קשה לי להעביר אותו לכתב .
זה מה שיצא , אני מקווה שתאהבו .
אשמח לקבל ביקורת והצעות לשיפור :)
רק תהיו עדינים >.<
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
