אני עומד כאן מול קברך ,
מביט על שמך החרוט באבן השיש .
אני יודע שהבטחתי לא לבכות ,
אך הדמעות חונקות אותי .
אני כותב על הרגשות
שלא נאמרו מזה הרבה זמן ,
על החלומות שהשארת כאן בלכתך ,
ועל הורדים שעדיין בחדרך הריק.
אני כותב כי הלכת ואני מתגעגע,
כי האור שלך עדיין לא נעלם ,
והעיניים שלך,
אני מרגיש אותן מביטות בי .
והיידים הרכות שלך,
מלטפות אותי בכול לילה מחדש,
ואז אני מתאהב בך.
אני רואה אותך ,
עם החיוך השובב שלך
מחזיקה את ידי .
אני שומע את קולך העדין בראשי.
אני מושיט יידי, מנסה להחזיק ,
אך את לא כאן.
אני קורא בשמך ,
אך את לא עונה ,
הרי המוות הפריד בנינו .
אני מבטיח שאהיה חזק ,
אך מדוע עזבת אותי כך ?
אני כותב על שלוש מילים קטנות
שהפכו לכלכך כואבות .
ועכשיו אני מביט על קברך,
ויודע שאת לא נמצאת שם .
הרי את כאן,
בתוך הלב החי שלי ,
ושם תשארי מלאכית לעד...
מביט על שמך החרוט באבן השיש .
אני יודע שהבטחתי לא לבכות ,
אך הדמעות חונקות אותי .
אני כותב על הרגשות
שלא נאמרו מזה הרבה זמן ,
על החלומות שהשארת כאן בלכתך ,
ועל הורדים שעדיין בחדרך הריק.
אני כותב כי הלכת ואני מתגעגע,
כי האור שלך עדיין לא נעלם ,
והעיניים שלך,
אני מרגיש אותן מביטות בי .
והיידים הרכות שלך,
מלטפות אותי בכול לילה מחדש,
ואז אני מתאהב בך.
אני רואה אותך ,
עם החיוך השובב שלך
מחזיקה את ידי .
אני שומע את קולך העדין בראשי.
אני מושיט יידי, מנסה להחזיק ,
אך את לא כאן.
אני קורא בשמך ,
אך את לא עונה ,
הרי המוות הפריד בנינו .
אני מבטיח שאהיה חזק ,
אך מדוע עזבת אותי כך ?
אני כותב על שלוש מילים קטנות
שהפכו לכלכך כואבות .
ועכשיו אני מביט על קברך,
ויודע שאת לא נמצאת שם .
הרי את כאן,
בתוך הלב החי שלי ,
ושם תשארי מלאכית לעד...