1. כאב

לפעמיים הכאב כלכך חזק ,
שאתה שוכח שהוא שם,
שאתה לא מרגיש אותו זורם בתוך עורקייך ,
וקורא לעוד מכה.
והכאב הזה הופך הכול למערבולת אחת גדולה ,
מערבולת של שאלות ללא מוצא.
והשאלות האלה גורמות לך להביט על הדברים כמו שהם ,
לחזור למציאות הישנה, שמוחבאת בתוך המגירה שלך.
וכשתפתח את המגירה , תגלה את הסודות הכי כמוסים שלך,
העוטפים אותך בשתיקה .
והשתיקה הזאת היא זאת שתוביל אותך להכנע לפחדים ,
והפחדים האלה .. לא ירפו עד שלא תתמודד איתם .
אתה מביט על עצמך במראה ולוחש שאתה יכול,
אך בתוך תוכך אתה יודע שאתה לא גיבור,
שכאן הנסיכה שצריך להציל היא אתה עצמך ,
והדרקון הוא הפחד שלך .
אז אתה מביט לו בעיניים ,עומד אינו זז,
והשתיקה הזאת שוב עוטפת אותך .
הדרקון עושה צעד קדימה,
אתה עושה שלושה לאחור ,
ואז אתה דוחק הכול למגירה בחזרה ושוכח שהוא שם..

נכתב לפני 13 שנים ו-1 חודשים

2. האפלה קברה שנאתך .

עיניי רואות את האפלה,
היא ממלאת אותך בשנאה,
ואז אתה יודע שסופך קרב.
אתה רץ אל תוך היער החשוך,
קבר ניצב שם,
שמך חרוט.
אל תפחד,
מלאך המוות יחבק
בידייו הקרות,
הוא ימלא ראשך בחלומות .
אל נא ילד ,
אל תצעק,
קולך אבד.
אתה נתון לאפלה,
אתה שייך לחשכה,
ושם תשאר קבור.
עצום עינייך ,
הכנס לגיהנום .
הנה מלאך המוות מגיע,
הוא מושיט ידיו
לוקח את נשמתך.
והצללים מזמרים את מותך ,
עם שורשי האדמה לחים ,
העוטפים אותך בעלים ירוקים .
הם מניחים אותך אל תוך קברך ,
ננעצים עמוק בליבך .
השנאה הרגה את הכול ,
והשאירה אותך פגיע ,
וכך הגיעה סופך המר
והלא מפתיע ..

נכתב לפני 13 שנים ו-2 חודשים

3. מכתב למת

אני עומד כאן מול קברך ,
מביט על שמך החרוט באבן השיש .
אני יודע שהבטחתי לא לבכות ,
אך הדמעות חונקות אותי .
אני כותב על הרגשות
שלא נאמרו מזה הרבה זמן ,
על החלומות שהשארת כאן בלכתך ,
ועל הורדים שעדיין בחדרך הריק.
אני כותב כי הלכת ואני מתגעגע,
כי האור שלך עדיין לא נעלם ,
והעיניים שלך,
אני מרגיש אותן מביטות בי .
והיידים הרכות שלך,
מלטפות אותי בכול לילה מחדש,
ואז אני מתאהב בך.
אני רואה אותך ,
עם החיוך השובב שלך
מחזיקה את ידי .
אני שומע את קולך העדין בראשי.
אני מושיט יידי, מנסה להחזיק ,
אך את לא כאן.
אני קורא בשמך ,
אך את לא עונה ,
הרי המוות הפריד בנינו .
אני מבטיח שאהיה חזק ,
אך מדוע עזבת אותי כך ?
אני כותב על שלוש מילים קטנות
שהפכו לכלכך כואבות .
ועכשיו אני מביט על קברך,
ויודע שאת לא נמצאת שם .
הרי את כאן,
בתוך הלב החי שלי ,
ושם תשארי מלאכית לעד...

נכתב לפני 13 שנים ו-2 חודשים

4. הנשימה האחרונה

אני שוכב על אדמה
כה קרה ולחה.
כאב מפלח ראשי ,
זה לא קורה,
זה לא אמיתי .
דם זורם על מצחי ,
אני מביט בשמיים ,
הם עדיין כחולים.
השמש מרתיחה
את ראשי הכואב.
הדם מגיע לעיניי,
אני לא יכול לראות יותר.
אני עוצם אותן ,
ומקשיב לפעימות ליבי
הנחלשות אט אט.
אני שומע צעדים ,
הם מתקרבים ,
אני שומע צעקות ,
הן מתחזקות.
הדם כבר זורם על שפתיי,
אני מרגיש את הטעם המר שלו ,
טעם המוות ,
ואז אני נושם בפעם האחרונה.
הכאב חולף לאט ,
איני מרגיש דבר .
אני נזכר באותן תחושות ,
באותן רגשות שהרגשתי .
אני נזכר במילים
שהפכו למשמעותיות בשבילי .
ואז אני מחייך חיוך עקום ,
שאיתו אני נשאר לתמיד ,
קבור באותה אדמה לחה וקרה,
כמה שהמוות אכזרי.

נכתב לפני 13 שנים ו-3 חודשים

5. מערבולת

זה כה רע ,
כה אחר,
כה קשה.
אין דרך לברוח ,
אין דרך לבחור נתיב אחר.
כמו אש שאינה מתלקחת,
באזור מלא קוצים .
כמו אור כבוי ,
במקום שלא נושמים .
והשמיים חירשים ,
אינם שומעים מילה .
איך ברגע של ריחוק ,
הכול נעלם.
חלול כמו עץ שנפל ,
זורם מכאב ,
כמו שרף שנותר
הוא מטפטף.
רחוק מכאן,
קרוב לפה .
אין דרך להביט למקום אחר,
זה לא כאן,
זה לא שם ,
זה לא יבוא.
זה רק בתוכי ,
מחפש את האור.
זו מערבולות חושים ,
שמטביעה הכול .

נכתב לפני 13 שנים ו-4 חודשים

6. בעיניים עצומות

ראיתי את חיי,
הם רצו מול עיניי,
כמו תמונות על המסך .
הם ניפצו תקוות,
שמילאו את הלב,
הם רק רצו כאב.
ואותם המבטים האכזריים ,
מציפים אותי
ברגעים כה ישנים.
הם מרסקים את הלב
לחתיכות קטנות ,
וגורמים לי ליפול.
אני מכסה את עיניי ,
מנסה להתרכז,
אך זה בא ואותי רודף.
אני מנסה לברוח ,
רחוק , כמה שאפשר,
אך זה משאיר אותי בעבר.
ואותם מילים דוחפות אותי
אל תוך התהום ,
שם אני לבדי ,
לא מצליחה לעלות.
והחושך עוטף אותי
בדממה כה פוגעת.
והצלילים בראשי מתחזקים ,
הם הולמים בי בחוזקה ,
לא נותנים לי מנוחה...

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים

7. תגידי לי

רוח נושבת ,
היא מקפיאה דמים .
הענפים מתנועעים
והעלים כך נושרים ,
יוצרים מציאות קצת אחרת .
ואת יושבת כה זקופה ,
אינך נופלת .
את כה חזקה ,מלאת שתיקה.
את אומרת שהחיים ניתנו במתנה.
אז תגידי לי איך את כאן,
ותגידי לי איך את הכול השארת,
כי אין בי טיפת כוח לנשום .
ותגידי איך השלכת ממשיכה ליפול,
כי אני לא רואה שום אור .
והתקוות בונים לך מגן ,
הם עוטפים אותך בחום כה אוהב.
ואת מחייכת לעולם ,
מרגישה בטוחה.
אז תגידי היכן אני טועה?

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים

8. האור והצל

למעלה בשמיים ,
היא זוהרת, כה גדולה,
מלכת היום ,
כולם משתחווים לה .
היא מחחמת בקרניה החמימות
ושולחת אהבות וגם תקוות ,
אך היא כה בודדה,
מחכה רק לו .
היא מביטה בכוחו העצום ,
מלך הלילה ,
כה חזק ואפל ,
גיבור השמיים ,
לא יותר .
כה קר ומלטף ,
מלא תשוקה,
הוא קורא לה,
קורא בשמה.
והכוכבים ממלאים אותו בחום
הם תומכים בו
הם כאן איתו.
הוא עוטף אותם באורו החזק
אך משהו חסר,
משהו לא שם .
והנה פעם בכמה שנים
הם נפגשים ,
מתחברים לאט ,לאט .
וזה לא משנה עד כמה הם שונים
או רחוקים ,
הם מתאחדים ביום אחד בהיר .
האור והצל,
כמו שחור ולבן
הם יוצרים את השילוב המושלם .

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים

9. פריחת הלב

העלים נושרים ,
הפרחים כאן פורחים ,
ניצנים קטנים, כך הם גדלים .
ומן האדמה יוצא עוד שתיל קטן,
הוא מלא חום ,מלא אהבה.
והשמש שוקעת, הכוכבים כך עולים
אל השמיים האפלים.
קור מקפיא נשמתך,
עוצר את הזמן ,
עוצר הכול .
וכך הטיפות מתחילות ליפול .
האדמה ספוגה היא מים ,
רכה ,כה חלשה.
המים נופלים מטה ,
מחלחלים בתוכך,
הם עוצרים אל פתח הלב.
הדפיקות מתחזקות,
הדם זורם מהר.
פניו מול עינייך ,
אין לך כאב.
את בתוך בועה ,
בתוך הלב שלו,
ושם את חסינה מהכול.

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים