חשוך... קר... היא הלכה לאיטה, אי שם, על פסגת הר המוות.
היא נעמדה על הקצה, עצמה את עייניה ודמעה אחת בודדה נשרה מעיינה.
היא אספה את תעוזתה, היא שיחררה את כל מי שיקר לה מכלוביהם הנמצאים בתוכה, מגוננים עליהם...
היא התרוקנה לגמרי, וקפצה... היא לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי תמרורים.
קול קטן, בתוך תוכה דיבר, ניסה לשכנע אותה לאחוז בדופן הצוק הסילעית ולהציל את עצמה.
כשהרגישה שהקרקע ממש קרובה, שעוד שניה זה קורה, הקול כבה, היא פתחה את עייניה, והפכה לאש.
היא מצאה את עצמה, חיה, למרבה הפלא, במקום זוהר ויפיפה...
היא תהתה אם היא מתה, או שניצלה בדרך על טיבעית ממות בטוח.
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥
אני חייבת לנסות לנסח את השאר... אתם עוד תראו את הקשר לשם של הסיפור כשאגמור את כולו... ☺
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה