פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1176 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-4 חודשים היה היה אריאל
עמי ותמי הלכו ביער האפלולי. עקבותיהם נאבדו להם. הם חיכו לרגע בו בית הממתקים עתיד להופיע לפניהם. לפי התסריט, הוא אמור להופיע בכל רגע.
"עמי! איפה הבית ממתקים? אני רוצה כבר לטבול את הרגל שלי בים שוקולד!"
"איכס!" נגעל עמי. "והוא אמור להגיע כל רגע! אני לא מבין איפה הוא! ואל תשכחי- לדחוף את המכשפה עמוק לתוך התנור! שלא תוכל לצאת!"
"בסדר!" רטנה תמי. "נו, איפה הוא???"
לפתע מתגלה לנגד עיניהם בית ממתקים ענק. סוכריות, שוקולדים, ועוד הרבה מאוד ממתקים. חלום של כל ילד.
"יש!!!" צרחה תמי. "סוף סוף!!!" "אני לא מבינה למה צריך ללכת שעות ביער בשביל למצוא אותו! זה לא שווה את התפקיד! באמת, יש לי דברים יותר חשובים לעשות!"
"ששש..." הסה אותה עמי. "המכשפה צריכה להגיע עכשיו. מוכנה?"
"בטח שאני מוכנה! סוף סוף אפשר לגמור עם זה! דוחפים אותה ישר לתנור ומסיימים עם זה! אני לא מוכנה להיות משרתת לפני! אז לבמאי תהיה הפתעה! אני לא מתכננת לעשות כל מה שהוא רוצה! וממש לא לשטוף רצפות!!" תמי צרחה לעמי באוזן.
עמי אפילו לא הספיק לגעור בתמי, שלפתע הופיעה לפניהם המכשפה. היה לה כובע מחודד ואף מעוקל, ושומה מפחידה על הלחי.
"מה אתם עושים כאן, ילדים?!" "לכו ועכשיו! יש לי מספיק צרות לטפל בהן! לכלוא שני ילדים, ועוד אחת ג'ינג'ית, זה לא קל!"
"על מה היא מדברת???" לחש עמי לתמי.
"מאיפה לי? אין לי לא מושג ולא שמץ!" ענתה תמי.
"נו, אתם עדיין כאן???" צעקה המכשפה.
"אממ.. מכשפי.. מכשפה.. קראת את התסריט?"
"איזה תסריט בראש שלכם?!" צעקה המכשפה והכתה בהם עם מקל מחודד.
"איה! את עוד תדקרי אותנו! אני לא מוכנה לתנאים האלו! איזו הפקה זאת??" צעקה תמי.
"את אמורה לכלוא אותי בכלוב וממנה לעשות משרתת" פנה עמי אל המכשפה. "באמת חוסר מקצועיות. יכולת לפחות לעבור עליו!"
"אני לא מבינה על מה אתם מדברים!" אמרה המכשפה. "לפני שבוע הגיעו לכאן שני ילדים. כלאתי אותם. אחת ג'ינג'ית. עם צמות. ילדה נוראה. בלתי נסבלת בעליל!"
"איך לעזאזל בילבי הגיעה לכאן??" תמי שאלה בלחישה.
"עכשיו, לכו!" צעקה המכשפה.
ובלית ברירה פנו שני הילדים אחורה, אל היער, מקום שבו המכשפה לא תוכל לראותם.
"יופי!" אמרה תמי לעמי. "סימנו את התפקיד להיום!"
"מה פתאום" השיב עמי. "אנחנו צריכים להציל את בילבי ואת החבר שלה!"
"אני לא אשמה שהיא הגיעה לכאן!" השיבה תמי בכעס. "בעיה שלה!"
"לא!" אמר תמי. "זאת המשימה שלנו".
והוא גרר את תמי לבית הממתקים בכוח.
"תיכנסי דרך הערוגה!" אמר עמי לתמי. "זאת הדרך הקצרה ביותר".
"אבל.. הנעליים! הן חדשות!" יללה תמי.
לעמי כנראה כבר נגמרה הסבלנות, והוא דחף את תמי לתוך הערוגה. היא נפלה, וכל השימלה שלה התלכלכה. היא התאפקה לא לפרוץ בבכי ובמקום לעשות זאת הסתפקה בלתת לעמי סטירה חזקה במיוחד עד שהוא נפל גם לתוך הערוגה.
"tu;" סינן עמי.
"עכשיו תיכנס!" דחפה תמי את עמי פנימה. "ותציל אותם! אני מחכה לך כאן."
הוא הרים אותה על הכתפיים שלו ונכנס דרך החלון.
הם פגשו את בילבי ליד דלי מלא מים.
"בילבי!" שאג עמי. "מה את עושה כאן?! זה הסיפור שלנו!"
"זה לא פיר!" התלוננה בילבי. "בסיפור שלי לא היתה מכשפה שמנה שאפשר לדחוף אותה לתנור!"
"לי לא אכפת שהיא תדחוף אותה לתנור. לדחוף מכשפות לתנור זה לא אחד מהדברים החביבים עלי!" אמרה תמי.
שניהם התעלמו ממנה.
"תגידי" שאל עמי. "מה את מתכוונת לעשות עם הדלי הזה?"
"תיכננתי לשפוך אותו על הראש של המכשפה. אה, ואז לברוח להציל את תום".
"תכנית לא רעה.." הירהר עמי. "מי זה תום?"
"החבר שלי. היא כלאה אותו. אני חושבת שהיא מתכננת לאכול אותו."
"לאכול אותו?" התפלא עמי.
"הוא טעים?" שאלה תמי. "כי אני ממש רעבה."
אני לא חושבת שהיא תכבד אותך בו." השיבה בילבי.
"אז מה התכנית?" שאל עמי.
"צריך הסחה!" פסקה בילבי.
"שהיא?" שאל עמי.
"נשתמש במישהו כפתיון. נקשור אותו לערוגה בקשרים עדינים והוא יצעק, הי תלך לברר מה קורה שם, ובזמן הזה נשחרר את תום ומי שישמש כפיתיון יברח."
"אבל מי ישמש כפתיון?" שאלה תמי.
"כנראה לא הייתי צריכה לשאול." הרהרה תמי בליבה בעודה כבולה לערוגה ונראית כמו איש-בוץ.
"אני עוד אתבע את ההפקה הזו! ידעתי שלא הייתי צריכה לחתום על החוזה העלוב הזה! והאמרגן שלי עוד ישמע ממני!"
בלית ברירה תמי התחילה לצעוק.
"הצילו! שמישהו יציל אותי!!!!"
אמנם תמי התלוננה לא מעט, אך כשהוטל עליה תפקיד היא מילאה אותו.
היא המשיכה לשאוג בצרחות.
בינתיים, עמי ובילבי הגיעו לכלוב של תום במטרה לשחרר אותו.
" מה זה! תום! כאן היית כל הזמן?" התפלאה בילבי.
" כן." הוא השיב. "האמת שהיא שדי כיף כאן. אפשר לדבר עם ציפורים."
"את רואה כאן ציפורים?" לחש עמי לבילבי.
"לא. אני חושבת שהוא קצת השתגע בימים האלה. להיות הרבה לבד זה מסוכן."
"טוב, בואי נוציא אותו מכאן וזהו!" השיב עמי.
וכך תום השתחרר.
אך תמי עוד לא.
היא נשארה כבולה לערוגה, בעוד המכשפה דוקרת אותה במקל המחודד.
"הצילו!!!" היא צעקה, והפעם באמת.
"מישהו!!!!"
"אמרתי לכם לא להתקרב לפה! אמרתי או לא?!?
"אמרת! אמרת!"
"מי בכלל קשר אותך לפה?"
לפתע עלה רעיון במוחה של תמי. הם במילא עוד צריכים להספיק לדחוף את המכשפה לתנור. והם בטח כבר הספיקו להציל את תום.
"בילבי קשרה אותי כאן!" היא נאנקה.
"בילבי?! בילבי שוטפת רצפות כעת!" סירבה המכשפה להאמין.
"כן! בילבי! היא השתחררה!"
"לא ייתכן!"
המכשפה קפצה על תמי ודרכה עליה, אבל לתמי כבר לא היה אכפת, היום היא הפכה להיות שק דריכות. המכשפה טיפסה על החלון ונכנסה לבית הממתקים.
"רגע, יכול להיות שהבוץ כאן עשוי משוקולד?" הרהרה תמי.
היא בלעה מעט, והשתנקה.
"לא, הוא לא."
היא השתחררה מהקשרים העדינים, שלא היו כל כך עדינים, ונכנסה לבית הממתקים.
עמי, בילבי ותום ניתבו נתיב בריחה שעבר בערוגה.
לפתע, המכשפה הופיעה לפניהם.
"שיט." מילמל תום.
פתאום, משום מקום, צצה תמי.
"תעזרי לנו, תמי!" הם קראו לה.
ובכוחות משותפים הם דחפו את המכשפה הישר אל התנור,בעוד בילבי קוראת קריאות הידד ("סוף סוף החלק האהוב עלי!") סגרו, ובעוד היא מתחננת לרחמים, הם הפעילו את התנור על 200 מעלות.
והם חיו באושר ועושר, עד עצם היום הזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
