זה קרה בדיוק לפני שנה.
כל כך הרבה זמן עבר מאז, כל כך הרבה ימים. ועכשיו מאי, עדי ואני חוזרות לעוד שנה במחנה דלטון. לעוד קיץ מלא בהרפתקאות מסעירות וסוטות. היי, זה שראיתי את דיווה במקלחת זה ממש לא משנה. כלומר, ג'ייסון יותר מושלם ממנו.
"טוב, אני הולכת לג'ולס שלי." הודיעה לנו מאי כאשר עמדנו בכניסה. הבטתי בה וכל כך קנאתי בה, היא עם ג'ולס ועדי עם לוגן ואני עם... "ג'ייסון!" קראתי כשג'ייסון נישק מישהי. מישהי אחרת.
אני לא יודעת מה עבר עליי באותו הרגע, אני מניחה שכעס. כי התפרצתי והתחלתי לקלל.
"אוקיי, אורקיץ, בואי נרגע.." התחילה עדי להרצאות לי מה לא בסדר בבנים מטופשים כמו ג'ייסון. אבל רק לפני שנה הוא הודה שהוא אוהב אותי.. אז למה... ואז נזכרתי .
~~~~~
פלאשבק :
עקבתי אחרי ג'ולס למקלחות, בכוונה.
לא התכוונתי אבל הייתי חייבת. פשוט הייתי חייבת. נכון, אני יודעת, זה ממש מגעיל אבל... אהבתי את זה. ואותו. את ג'ולס. ונכון שהוא נישק את מאי על השפתיים - ואני צריכה לרצוח אותה על זה, דרך אגב-
הוא נכנס. ואני אחריו.
פתחתי בכוונה את הווילון והסמקתי. ג'ולס נהיה אדום, ובנינו, אין לי מושג מי יותר.
הוא פלט צווחה.
"מה את עושה כאן?" שאל בשקט. לפחות ניסה.
"אני.. אני..." התחלתי לגמגם אף על פי שהיה לי תוכנית מראש. נאום מוכן מראש. ואני כמו מפגרת... איך יכולתי?
"עזוב אותה." שמעתי קול והבטתי לעבר הנער ההוא שבהיתי בו ביום הראשון, ג'ייסון ג'ונסון (והוא לא קרוב משפחה של אהרון וחבל) "אני... זה היה במשחק אמת או חובה. וזה היה החובה שלה."
בנתיים, ג'ולס התגנב במגוון ושם אותה על מותניו. "דווקא אותי?" שאל.
"כן."
"למה?"
"כי אתה יותר ימה מלוגן!" מחיתי.
הוא חייך. חצי חיוך.
-סיום הפלאשבק-
"הא הגן עליי." מלמלתי בשקט.
"מתי?"
פניתי למאי, "שנה שעברה."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
