האביר והחד קרן
הוא פקח את עיניו והסתכל סביבו. היום היה בהיר וצח. שלווה של לפני הסערה המתה וליוותה כל מבט שלו. הוא לא נבהל מהמרומז. הוא היה אביר, מרגע לידתו כולל הרגע בו פקח את עיניו.
אבירים, הוא ידע בדרך אינסטינקטיבית, אבירים עושים מעשים נאצלים.. איזה מעשה נאצל שומה עליו לעשות? לרגע עצם את עיניו התכולות, כמו מתרכז בהלך רוח סמוי הכובש אותו.
כעבור שנייה קלה הוא חזר ופקח אותן, ניער את רעמת תלתליו, יישר את גופו התמיר ושלח מבט נוסף בעולם שהשתרע לפניו.
דשא ירוק השתרע למלוא העין. פה ושם גדלה לגובה קבוצת עצים, פה ושם היה הדשא מנוקד בשטיחי פרחים צבעוניים. כל היופי הזה לא דרש את התערבותו האבירית.
מה כן? - חשב – באתי לכאן במטרה מסוימת... איני אמור להפגין את אבירותי על היפה והמושלם!
מבטו נדד וסקר פעם נוספת את הירוק העסיסי ומלא התקווה שהשתרע לפניו. לפתע חש בתנועה חשודה בתוך קבוצת שיחים עבותים. תשומת לבו נדרכה. מחוץ לשיחים עצמם - לפי החוזה שבינו לבין בעל המקום - לא היה אמור להיות דבר באותו אתר.
יכול להיות שנושבת שם רוח? עלה הרהור בליבו – לא יכול להיות... אם הייתה זו רוח, גם עלי העצים היו נעים.
התנועה שוב חזרה על עצמה. כמו יצור גדול מתחבט שם בין השיחים.
אולי זה מעשה האבירות שעליו הופקדתי? – עלתה מחשבה בלבו של האביר. ללא מורא הוא דרבן את סוסו האציל ושעט אל עבר קבוצת השיחים. הסוס כמו הרגיש בהרפתקה העומדת להתרחש ודהר במהירות שלא תאמן אל השיחים.
כאן המקום להעיר שאבירים חושבים לא רק במוחם אלא גם בליבם. יש להם לב רחום ונדיב. לכאורה הם עוטים שריון היוצר רושם שמאום לא יגע בהם, אך לאמתו של דבר השריון הוא סוג של מראית עין.. לבם רך ורחום, נוטה להתרגש מכל דבר בעל משמעות. כך לפחות חשבתי עד שקראתי סיפור זה.
האביר שלא רצה להפחיד את היצור הסמוי המתחבט בין השיחים, עצר בסוסו כשהם היו כמטחווי קשת מהמקום. הוא ירד מהסוס וקשר אותו לגזע השיח הקיצוני ובשקט בשקט החל במסעו הרגלי בתוך השיחיה העבותה. הוא לא הרחיק ללכת כשלעיניו נקרה מראה מעורר השתאות:
חד קרן מרשים בצורתו היה לכוד בין ענפי שיח.
לא צריך יותר מקרן אחת, כדי להסתבך. היצור האגדי בטש ברגליו טלטל את ראשו מנסה להיחלץ מהענף שלא אפשר לו לזוז. אך היה זה ללא הואיל. ככל שטלטל את ראשו יותר, כן הלך והסתבך.. קרנו האחת העמיקה בעצה של הענף. חד הקרן היה מבולבל ותשוש:
באתי מעולם האגדות. איך יכול להיות שמשהו כל כך ארצי, נטיעות של הקרן הקיימת... מימוש התפיסה של רגב אחר רגב, כך נגאל את אדמת העם... איך יכול להיות שחומר ימנע יצור אגדתי כמוני מלהתקדם למחוז חפצו?
- ומהו מחוז חפצך – שאל האביר שבין שאר מעלותיו הבין גם את שפת החד קרן.
- מי הדובר אלי? – שאל החד קרן – איני יכול להפנות את ראשי – החד קרן ניסה שוב להשתחרר משביו.
- אני מחכה לתשובתך – אמר האביר – מהו מחוז חפצך? ענה על שאלתי ואשחרר אותך.
- ככה... – אמר החד קרן – תשובתי היא שתקבע אם תעזור לי?
- אביר אני ותוכננתי להיחלץ למענם של הטובים – אמר האביר בקולו המתנשא.
- ואני חשבתי שאבירים קודם נחלצים למען אלה שבמצוקה ורק אחר כך שואלים שאלות – אמר החד קרן בקול נוגה.
- השתנו הזמנים – ענה האביר – מה שקובע היום היא השורה התחתונה... שאלת הרווח וההפסד.
- שאלת הרווח וההפסד – חזר החד קרן על דברי האביר – בעולם שבאתי ממנו, שאלות כאלה לא מוכרות
אמר בפליאה.
ממש באותו רגע השתחררה קרנו מנעיצתה בענף והוא אץ לו לדרכו.
האביר ההמום הפטיר בפליאה – הנה, נמלט לו מעשה האבירות שאליו נשלחתי.
אני לא התפלאתי כלל. המוסרניות שלי יודעת שאם ברצונך לעשות מעשה אבירי, אל תשאל שאלות.. עשה אותו!
הוא פקח את עיניו והסתכל סביבו. היום היה בהיר וצח. שלווה של לפני הסערה המתה וליוותה כל מבט שלו. הוא לא נבהל מהמרומז. הוא היה אביר, מרגע לידתו כולל הרגע בו פקח את עיניו.
אבירים, הוא ידע בדרך אינסטינקטיבית, אבירים עושים מעשים נאצלים.. איזה מעשה נאצל שומה עליו לעשות? לרגע עצם את עיניו התכולות, כמו מתרכז בהלך רוח סמוי הכובש אותו.
כעבור שנייה קלה הוא חזר ופקח אותן, ניער את רעמת תלתליו, יישר את גופו התמיר ושלח מבט נוסף בעולם שהשתרע לפניו.
דשא ירוק השתרע למלוא העין. פה ושם גדלה לגובה קבוצת עצים, פה ושם היה הדשא מנוקד בשטיחי פרחים צבעוניים. כל היופי הזה לא דרש את התערבותו האבירית.
מה כן? - חשב – באתי לכאן במטרה מסוימת... איני אמור להפגין את אבירותי על היפה והמושלם!
מבטו נדד וסקר פעם נוספת את הירוק העסיסי ומלא התקווה שהשתרע לפניו. לפתע חש בתנועה חשודה בתוך קבוצת שיחים עבותים. תשומת לבו נדרכה. מחוץ לשיחים עצמם - לפי החוזה שבינו לבין בעל המקום - לא היה אמור להיות דבר באותו אתר.
יכול להיות שנושבת שם רוח? עלה הרהור בליבו – לא יכול להיות... אם הייתה זו רוח, גם עלי העצים היו נעים.
התנועה שוב חזרה על עצמה. כמו יצור גדול מתחבט שם בין השיחים.
אולי זה מעשה האבירות שעליו הופקדתי? – עלתה מחשבה בלבו של האביר. ללא מורא הוא דרבן את סוסו האציל ושעט אל עבר קבוצת השיחים. הסוס כמו הרגיש בהרפתקה העומדת להתרחש ודהר במהירות שלא תאמן אל השיחים.
כאן המקום להעיר שאבירים חושבים לא רק במוחם אלא גם בליבם. יש להם לב רחום ונדיב. לכאורה הם עוטים שריון היוצר רושם שמאום לא יגע בהם, אך לאמתו של דבר השריון הוא סוג של מראית עין.. לבם רך ורחום, נוטה להתרגש מכל דבר בעל משמעות. כך לפחות חשבתי עד שקראתי סיפור זה.
האביר שלא רצה להפחיד את היצור הסמוי המתחבט בין השיחים, עצר בסוסו כשהם היו כמטחווי קשת מהמקום. הוא ירד מהסוס וקשר אותו לגזע השיח הקיצוני ובשקט בשקט החל במסעו הרגלי בתוך השיחיה העבותה. הוא לא הרחיק ללכת כשלעיניו נקרה מראה מעורר השתאות:
חד קרן מרשים בצורתו היה לכוד בין ענפי שיח.
לא צריך יותר מקרן אחת, כדי להסתבך. היצור האגדי בטש ברגליו טלטל את ראשו מנסה להיחלץ מהענף שלא אפשר לו לזוז. אך היה זה ללא הואיל. ככל שטלטל את ראשו יותר, כן הלך והסתבך.. קרנו האחת העמיקה בעצה של הענף. חד הקרן היה מבולבל ותשוש:
באתי מעולם האגדות. איך יכול להיות שמשהו כל כך ארצי, נטיעות של הקרן הקיימת... מימוש התפיסה של רגב אחר רגב, כך נגאל את אדמת העם... איך יכול להיות שחומר ימנע יצור אגדתי כמוני מלהתקדם למחוז חפצו?
- ומהו מחוז חפצך – שאל האביר שבין שאר מעלותיו הבין גם את שפת החד קרן.
- מי הדובר אלי? – שאל החד קרן – איני יכול להפנות את ראשי – החד קרן ניסה שוב להשתחרר משביו.
- אני מחכה לתשובתך – אמר האביר – מהו מחוז חפצך? ענה על שאלתי ואשחרר אותך.
- ככה... – אמר החד קרן – תשובתי היא שתקבע אם תעזור לי?
- אביר אני ותוכננתי להיחלץ למענם של הטובים – אמר האביר בקולו המתנשא.
- ואני חשבתי שאבירים קודם נחלצים למען אלה שבמצוקה ורק אחר כך שואלים שאלות – אמר החד קרן בקול נוגה.
- השתנו הזמנים – ענה האביר – מה שקובע היום היא השורה התחתונה... שאלת הרווח וההפסד.
- שאלת הרווח וההפסד – חזר החד קרן על דברי האביר – בעולם שבאתי ממנו, שאלות כאלה לא מוכרות
אמר בפליאה.
ממש באותו רגע השתחררה קרנו מנעיצתה בענף והוא אץ לו לדרכו.
האביר ההמום הפטיר בפליאה – הנה, נמלט לו מעשה האבירות שאליו נשלחתי.
אני לא התפלאתי כלל. המוסרניות שלי יודעת שאם ברצונך לעשות מעשה אבירי, אל תשאל שאלות.. עשה אותו!