לפני הרבה זמן, בכפר באת' שבמדינת-ממלכת אירלנד, איימי הוציאה מים מן הבאר בפעם השלושת-אלפים-תשע-מאות-שמונים-ושמונה.
איימי תמיד הוציאה מים מן הבאר, כיוון שתאומתה הזהה, שייניד, מעולם לא טרחה לעשות כלום. ואימן, האלמנה קהיל, אף פעם לא גרה לשייניד לעשות כלום. למען האמת, היא תמיד גרמה לאיימי לעשות הכל.
וליד הבאר, הפיה נלי ישבה ושתתה מים. כשראתה את איימי מתקרבת, הפכה עצמה לאישה זקנה. וגרמה לעצמה להיראות צמאה.
"את רוצה לשתות, גברתי?" איימי שאלה.
"זה יהיה נחמד מאוד מצידך, יקירתי."
איימי הורידה שוב את דלי העץ שלה לבאר, וכשהוציאה אותו, הזיזה את הידית כדי שהאישה תוכל לשתות.
נלי גמעה את המים. "תודה לך. אדיבותך ראויה לפרס. מעכשיו-"
"את לא צריכה..." איימי נעצרה. משהו מוזר קרה בפה שלה. היא איבדה שן? היה משהו קשה מתחת ללשונה, ועוד משהו קשה בלחייה. "סלחי לי." עכשיו היה עוד משהו קשה בלחייה השנייה. היא ירקה בעדינות אל כף ידה.
אלה לא היו שיניים, אלא יהלום ושתי אבני אופל.
"הנה, יקירתי." נלי חייכה. "זה לא נחמד?"
-
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" שייניד שאלה את איימי כשחזרה הביתה.
"אחותך כמעט מתה מצמא, עם עצמות עצלות כשלך," אימן הוסיפה.
"נתתי ל..." משהו היה בפיה של איימי שוב. זה היה בין שפתה ושיניה הקדמיות הפעם. "נתתי לאישה זקנה לשתות." אבן ברקת ויהלום נוסף נפלו מפיה. הם נפלו על הרצפה המלוכלכת של הקוטג'.
"זה יותר חשוב- מה זה?" שייניד שאלה.
"מה זה?" חזרה אחריה האלמנה.
שתיהן רצו אל האבנים ביקרות, אבל שייניד הגיעה לשם קודם.
"איימי מותק," האלמנה אמרה, "שבי. הרגישי בנוח. ספרי לנו מה קרה. אל תחסירי אפילו פרט אחד."
לא היה הרבה לספר, מספיק רק כדי למלא את תחתית כוס התה של שייניד באבני חן.
"באיזה כיוון האישה הלכה?" שייניד שאלה בחוצפה.
איימי הייתה מבולבלת. "היא לא הלכה לשום מקום." אבן אמתיסט נפלה מפיה אל כוס התה. שייניד הרימה את הדלי וברחה.
כשראתה את שייניד ממרחק, חשבה נלי שאיימי חזרה. רק הפעם היא לא דילגה לה בדרך, מריחה פרחים ומזמזמת לעצמה. היא דהרה לכיוונה, ראשה למטה, ידיה מתנדנדות והדלי מתעופף לו.
ואז כוחותיה של נלי אמרו לה שזו אחותה התאומה של איימי, שייניד. נלי התכוננה והפכה עצמה לאביר.
"לאן האישה הזקנה הלכה?" שייניד שאלה כשהגיעה לבאר.
"לא ראיתי אף אחד. הייתי כאן לבד, מקווה שעלמה צעירה ואדיבה תבוא ותיתן לי לשתות. אני לא יכול לעשות זאת בעצמי בשריון הזה."
"ומה ייצא לי מזה אם אני אתן לך לשתות?"
הפיה הנידה בראשה. השריון שלה צלצל. "האושר שבכך שעזרת לאדם בצרה."
"טוב, אם ככה, תעשה זאת בעצמך." שייניד הסתובבה והתכונה ללכת.
נלי חזרה לצורתה הרגילה כפיה. "התנהגותך הרעה ראויה לעונש," היא אמרה, אבל שייניד כבר הייתה רחוקה מכדי לשמוע.
הנערה עברה בכל הכפר, מחפשת את האישה הזקנה. הכפריים ידעו שזו שייניד ולא איימי לפי הבעת פניה והתנהגותה. שייניד צעדה אל תוך חנויות ובתים של אחרים, היא פתחה דלתות וארונות וחדרים. כשמישהו צעק עליה, היא ענתה ע"י טריקת הדלת מאחוריה.
כששייניד הלכה לה בכפר, איימי הלכה לקטוף אפונים לארוחת הערב. כשעבדה, שרה-
"הו, מאי הוא החודש הנחמד, שירו הודלולי מאי-הו... הו, יוני הוא חודש הפרחים, שירו הודלולי יוני-הו... הו, יולי הוא החודש החם, שירו הודלולי יולי-הו..."
וכך עוד ועוד. בזמן ששרה, אבנים נפלו מפיה. זה עדיין הרגיש מוזר, אבל היא התרגלה לזה. חוץ מפעם אחת שהכניסה לפיה אפונה אחת וכמעט שברה שן מאבן אודם.
לאיימי היה קול נעים, אבל לנסיך איאן, שעבר בסביבה, לא הייתה אוזן מתאימה לשמוע אותה. הוא לא עצר, עד שראה אבן ספיר נופלת מפיה. הוא צפה באבן נופלת אל הירקות.
הוא קשר את סוסו לגדר של הגינה של האלמנה קהיל.
איימי לא ראתה אותו, והמשיכה לשיר-
"הו, נובמבר הוא חודש הקטיף, שירו הודלולי נובמבר-הו... הו, דצבר הוא החודש האחרון, שירו הודלולי-"
הנסיך נכנס לגינה. "עלמתי..."
איימי הסתכלה למעלה. גבר! אציל! היא הסמיקה.
היא לא הייתה מכוערת, הנסיך איאן חשב. "סלחי לי," הוא אמר לה. "הפלת כמה אבנים. הרשי לי להרים אותם."
"הו! אל תפריע לעצמך, אדוני." עוד ספיר ואבן ירח נפלו מפיה של איימי.
איאן חשב מחשבה נוראית. אולי זה היה רק זכוכית. הוא הרים אבן. "מותר לי לבדוק את זה?"
איימי הנהנה.
זה לא נראה כמו זכוכית, אלא כמו יהלום מושלם, חמישה קראט לפחות. אבל אם הם היו אמיתיים, למה היא השאירה אותם על האדמה? הוא הרים אבן נוספת. "עלמתי, זה באמת יהלום?"
"אני לא יודעת, אדוני. אולי."
טופז פגע בראשו של הנסיך. הוא תפס אותו כשהגיע לגובה סנטרו. "עלמתי, האם אבני חן כאלה תמיד יצאו מפיך?"
איימי צחקה, בקול נעים. "הו לא, אדוני. זה החל רק אחר הצהריים האחרון כשפגשתי אישה זקנה- אני חושבת שהיא הייתה פיה-"
אז הם היו אמיתיים! איאן ירד על ברכיו לפניה. "עלמתי, אני הנסיך איאן, התאהבתי בך קשות. תינשאי לי?"
--
קרדיט לגייל קרסון לווין הגאון, לאנשים המדהימים שכתבו את 39 רמזים, ולי כמובן XD
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
