כמשימה לכתוב מנקודת מבט גברית, כתבתי סיפור קצר.
והנה הוא:
עולם יפה. עולם יפייפה. עולם של צבעים. עולם של אור. עולם של נצנצים. עולם של פאייתים. עולם זוהר. עולם ורוד.
3 דפיקות על השולחן. צחוקים של כל הכיתה. מצלמות פלאפונים מכוונות אלי. בושה. מבוכה. שבתי אל העולם האמיתי.
אני מרכין ראש ועושה כאילו מקשיב.
מחפש. מעביר סריקה על הכיתה. והנה הוא. יושב לו בצד, בפינה. האוזניות בתוך אוזניו. עצום עיניים. לא שם זין על אף אחד.
צלו מוקרן על הקיר. אפלולי.
והנה הצלצול. והנה הכיתה נשפכת החוצה. והנה הוא אחרון. לוקח את הזמן. והנה אני נשארתי לבד. אורז חפצים ויוצא בקצב שלי.
מסדרון. סבל אחר. הנה הן. הן מוסתרות מאחורי איפור. והנה הם. שמחפשים רק איזו ורוד פוקסיה אחת להצמיד לקיר. והנה הוא. הוא אחר, כדאי לציין. והנה הוא גדול יותר.. והנה הוא ממש גדול?! והנה זה בא. פוקח עיניים ושוב בצחוקים המוכרים. ושוב הכאב המוכר. והנה שוב אריזת חפצים ויציאה משם.
ושוב אני רואה אותו. כמו תמיד מסתורי. בורח אל המוסיקה. לא יכול להתנתק. זה בגלל בעיות שיש לו? מקום מפלט שזה?
מי כמוני מבין בבריחה? מי כמוני מבין בלא שייך? מי אחר ממני יכול להבין אותו עכשיו. ניגש אליו. אין לי מה להפסיד.
מוריד אוזניה. מסתכל מוזר. אני מבין אותך, אני אומר. הוא מחזיר אוזניה. אני מבין אותך. הוא מחייך חצי חיוך. אני מבין אותך. אני מוריד לו אוזניה. אני מבין אותך. מה בדיוק אתה מבין? אני עונה. את הכאב. את חוסר ההשתייכות. את הרצון לצרוח מול כולם את הרגשות האמיתיים. את המחשבות האמיתיות. את הבריחה. שתיקה. איך אתה יודע? . אני עובר את זה כל יום. כל יום מחדש. מבט אי אמון בעיניו. אתה? אתה הבן אדם הכי שלם עם עצמו שאני מכיר. אתה אומר את מה שאתה רוצה בלי לשים כלום על אף אחד. אתה בטוח במי שאתה וטוב לך עם זה. אתה שלם עם עצמך. אני המום. אני? כל מה שהוא אמר זה אני? לא לא לא. יש כאן טעות. איום לי עם עצמי. הלוואי שהייתי מישהו אחר. אני לא מסוגל להתוודות בפני המשפחה שלי. כולם יודעים ואני עדיין לא יצאתי.
ואני עונה לו. אתה אמיתי? כולם רק צוחקים עלי. כולם יודעים עלי הכל. ואני פחדן. פחדן שלא מוכן לצאת. פחדן שלא יכול להגן על עצמו! הוא עונה לי. ואני? אתה לפחות יודע מי אתה! אתה לא מפחד מתחושות! אתה לא מבין... בחיים לא הרגשתי כלום כלפי בחורה! הייתי עם בחורות. התנשקתי. חוייתי. ניסיתי. כלום. כלום. אני מחליט לנסות. אני מחזיק לו את היד ומשחק בה. מה אתה מרגיש עכשיו? אני שואל. הוא עונה: נעים. ומה אתה מרגיש עכשיו? אני מלטף לו את הצוואר. הוא עונה: נעים. ומה אתה מרגיש עכשיו? אני מלטף את פניו. הוא עונה: נעים מאוד, ומתקרב אלי בתשוקה נסערת, ואני לוקח אחורה. אני אומר: תהיה מי שאתה. אבל לא ככה. לא תוך סערת רגשות. אני קם. הוא בוהה בי המום. אני מתקרב אל אוזנו ולוחש: אתה יודע מי אתה.
בבקשה תגידו לי מה דעתכם *הכנה* ותהיו עדינים (:
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
