אתה כמו מלאך שאיבד את כנפיו.
אתה כמו אביר שאיבד את חרבו.
לא, אתה לא הם, אתה רק כמוהם.
מה אתה באמת?
אתה מלך שאיבד את הכתר שלו.
לא ככה? אה, מלכי?
או שאולי עלי לומר לך מלכי לשעבר?
אני יעצתי לך, מאז ילדותך ראיתי את הפוטנציאל שבך, הפוטנציאל להיות שליט גדול, פוטנציאל שמומש, אבל לא לחלוטין.
מלכי, יכולת ליותר.
אבל מלכי, אתה לא הקשבת לי.
לא הלכת אחרי ההיגיון והמחשבה, גם לא אחרי ליבך ותחושותיך, גיששת עיוור באפלה.
וכעת, מלכי, איפה אתה כעת?
בכלא הממלכה, מואשם על בגידה באנושות ובממלכה שלך, בפעם השניה, רק שהפעם תוצא להורג.
בפעם הראשונה ניסיתי לעזור, מלכי, באמת שכן, כשבגדת בממלכה בפעם הראשונה, בגלל שהיית ציר ועוד היו דברים לפניך, חסו עלייך בזכות ההתערבות שלי.
הבטחתי לך שאם דבר כזה יקרה שוב, לא אומר דבר, שלא אתערב, מלכי, מלכי הצעיר, אתה התעלמת מהכל.
מלכי הצעיר, מלכי היקר, הכתר שלך הוסר מראשך, וכעת תיתלה.
ומה אני, יועצך הזקן, אוכל לעשות עכשיו?
מלכי, מלכי, כעת אני צופה בך, עומד לצד עמוד התליה, ראשך מורכן, השערות המלוכלכות שלך מסתירות את עיניך המושפלות.
כמה בושה אתה מרגיש לבטח.
הסנגור ששפט אותך מקריא את הסעיפים בהם אתה אשם, אבל אתה לא נראה כאילו אתה מקשיב לו, אתה בטח כבר מרגיש איך החיים אוזלים ממך.
הסנגור סיים בהקראת הסעיפים, חבל נופל אט אט על ראשך, והתליין מהד אותו לצווארך.
החבל הולה במהירות, אתה מביט סביב בהיסטריה, נאבק לאוויר.
הו, מלכי.
עינייך בוהות בי בצורה ממושכת ואחידה, האם אתה כבר מת? האם האוויר כבר אזל?
"אמרתי לך." אני ממלמל את המילים האלו, והן פורחות באוויר, אתה נכנס שוב להיסטריה ומנסה להשתחרר, האוויר עדיין לא אזל.
זהו.
זה נגמר.
אתה מפסיק להיאבק וידיך צונחות לצד גופך חסר החיים שעוד מתנודד על החבל כחלק ממתקפת ההיסטריה שלך.
"תהיה ילד טוב בגן עדן." אני מאחל לעבר הגופה המתה.
אבל אני יודע שזה לא נכון, מגן עדן צנחת כבר מזמן.
נולדת כמו מלאך האלוהים, ומתת כמו שד השטן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
