אלה ההרים, הירוקים, הרמים. אלה הגבעות, הקטנות, נקיות. אלה הגיאים, עמוקים וקטנים, אלה החופים- זהבים, נוצצים. אלה השמיים, התכולים, הזכים.
אלה העצים, תמירים, ועבים. והעננים, לבנים, וסמיכים.
והציפורים, שצווחות בקולן הגבוה, מסתחררות סחור וסחור בין העננים.
אלה המכוניות, שנוסעות על כבישים קטנים, צפופים, מזהמות את האוויר הצח, מאפירות את השמים התכולים.
(ולבקשת צבעוני) ואלה הגרביים, שזרוקות על השביל, מלאות בעפר/אפר (איך שלא כותבים את זה...), שבטח מטיילים הפילו מבלי לשים לב, ומבלי לדעת שהעולם יפה כמו שהוא, והם רק הורסים אותו.
אלו הם הדברים האחרונים שאני רואה לפני שאני קופצת. קופצת אל מותי.
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה