כשכולם משחקים ומדברים אחד עם השני, אני יושבת בצד ובוכה. למה אף אחד לא שמם לב אלי? בגלל שאני חדשה?
חשבתי שיהיה לי טוב במקום הזה, אבל טעיתי. למה אני לא יכולה לבקש סליחה ולחזור למה שהיה.
עשיתי הרבה טעויות בחיי, אבל זו הגדולה ביותר. למה בן אדם על מה שיש לו לא שומר.
הבנתי שהיה זה מעשה שטות. אני לא יכולה לחזור לשם? לוותר על זו השטות?
אלו היו המחשבות שלי כשעברתי לשם, אבל עכשיו הן שונות. עכשיו כבר יש לי חברות. אני שמחה על המעבר, כבר לא עצובה, ויודעת ששינתה אותי כל דקה ודקה.
אז כן, זה עשה לי טוב, למדתי את מה שיש לי להעריך ולאהוב.
אז לה הם לא מבינים את מה שאני ידעתי פעם, כשהייתי כמוהם, עמוק בפנים?
--------
אני מצטערת על השטף שבו אני כותבת, אני פשוט מזמן לא כתבתי, ואני צריכה את זה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
