לקראת יום העצמאות. הצדעה (בהחלט לא אחרונה). לגיבור אמיתי. הגיבור שלי .אילן מעוז.
תיאור המעשה: עם פרוץ מלחמת ששת הימים, שרת סגן אילן מעוז כשליש בגדוד שריון. ביום ה-5 ביוני 1967, בקרב על מערך אל ג'ירדי,
לאחר שמפקד הפלוגה וסגנו נפגעו, מונה סגן אילן מעוז למפקד פלוגת טנקים. בקרב זה, בהיותו נתון להפגזה ארטילרית כבדה,
יצא מן הטנק כדי לפנות קצין פצוע, שהיה מוטל בשטח.
על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי.
אילן, ידידי.
אתה שהיית "עוד סגן" בפלוגה.
כאילו מה..סתם שליש בשיריון,
לקחת פיקוד על פלוגת הטנקים,
לא נשארת בטנק שלך להתגונן,
יצאת ממנו לא כדי להתרענן.
אלא פשוט כדי להציל פצוע.
תחת אש וארטילריה עזים.
כי אצלנו לא מפקירים פצועים.
כי אצלנו יש גיבורים.
נ.ב. הקצין הפצוע שניצל ע"י אילן, הוא אביגדור קהלני.
לפעמים אני שואלת את עצמי מה הם היו אומרים עלינו, נראה לי שהם היו מעדיפים לתת לנו כרטיס חזרה למקום ממנו באנו, ובמחשבה שניה אולי הם רק היו נותנים לנו מכות בישבן ושולחים אותנו לחרוש איזה שדה, ואפשר גם ללמד זכות על עצמנו שמרוב פינוק ומותרות שכחנו כמה האבות שלנו עברו וסבלו עד שזכו למדינה משלהם...
