אתה אנוכי. זו עובדה. אתה לוקח ולוקח,וכשלא ישאר לי מה לתת, אתה תלך. תעזוב אותי. אתה יכול להכחיש, אבל אני יודעת. אני מכירה אותך יותר מדי טוב.
ואני בסדר עם זה. קח כל מה שתרצה. כל עוד אני זוכה לזמן הזה איתך, קצר ככל שיהיה, אני מאושרת.
ואחרים אומרים שזה מעוות, שזה לא בריא, שאני מכורה אלייך וכשתלך, אתפרק. ואולי הם צודקים. אז מה? שיצדקו.
כי אני באמת מכורה. מכורה לצורת חיוכך. למבט בעינייך. לצלילי צחוקך.
אולי אישה אחרת הייתה נבהלת. אומרת שחיוכך אכזרי. עינייך קרות. צחוקך מרושע. אבל איני אישה אחרת. לדעתי אתה מושלם.
ואני אוהבת אותך. הנה! אמרתי זאת! אוהבת אותך יותר מאשר את הוריי. יותר מאשר את חיי! ואתה? אתה אוהב אותי?
אולי לא. אינך מסוגל לאהוב, הם אומרים. לבך שחור ומכיל רק רוע. אך לי לא אכפת.
אני אוהבת מספיק בשביל שנינו גם יחד!
אז הישאר. הישאר איתי הלילה. אל תלך, לא. עדיין לא. נשאר לי כל כך הרבה מה לתת לך. ועד שלא אתן הכול, לא אנוח.
הנני מפצירה בך, אל תעזוב אותי, הישאר, אינני יכולה לכבולך לכאן. אני יודעת. אבל הלילה, רק הלילה. לילה כה יפה וכל רצוני הוא לבלתו איתך.
כי כשתעזוב אותי, עם כל כולי, עם כל מה שלקחת, אני כבר לא אהיה אני ועד שהרגע יבוא, עד שרגלך תדרוך מחוץ מפתן הדלת, לא אסכים לבלות רגע רחוקה ממך.
אל תלך! אל! אני אוחזת ברגלייך ומתחננת. אך זה לא עוזר, אתה מתנער ממני, ולאן תלך? הלילה חשוך, כבר מאוחר! הישאר, הישאר! רק הלילה! בבקשה! רק עוד קצת זמן, ואם מתעקש אתה לעזוב, קח אותי איתך. למעמקי השאול ולמדרגות גן עדן, לכל מקום רק אמור ואבוא.
וכי ידעתי שתעזוב, אך לא חשבתי שזה יהיה כה קרוב.
הרי יש לי עוד כל כך הרבה לתת.
__________________________________
אחרי שכתבתי את הסיפור הבנתי שמשהו בו מציק לי ואני לא מצליחה לגלות מה.
מי שמוצא, נא לכתוב, כי אני משתגעת!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
