יש שם פער, פער לא קטן בכלל בין הכתיבה, העריכה ההתרגשות, ההוצאה לאור לבין ההתעסקות המייגעת משהו בנתוני המכירות, מיקום הספר בחנויות, החשיפה, אי החשיפה וכו...
אז לפעמיים מגיעה איזה ביקורת מקורא, שמחזירה את הכל לפרופרציה שאתה יכול להגיד לעצמך, בעצם כתבתי והתאמצתי הכל בשביל הקורא האחד הזה... אז אני משתף אותכם בביקורת שהוא כתב לי:
הי גיל
זה עתה סיימתי לקרא את סיפרך בפעם השניה. לאחר הקריאה הראשונה לא הרגשתי שהצלחתי להבין או להתחבר או להרגיש את הספר. למען האמת הייתי די מבולבל ובעלטה... אז קראתי פעם נוספת.
עכשיו אני יכול להגיד שהספר כתוב היטב, בשפה קריאה וקולחת ובעיברית עכשווית אבל לא נמוכה ומושך לקרוא אותו עד הסוף (טוב, את זה יכולתי להגיד כבר אחרי הקריאה הראשונה...).
מעבר לכך, הספר מעניין ומורכב ומשאיר את ההרגשה שיש כאן עוד רבדים סמויים שלא גילינו. הנושא לא שיגרתי, בטח לא לספר ביכורים, אבל בעצם הנושא מסתתר מתחת לנושא השואה שהוא הנושא לכאורה. הנושא האמיתי אינו גלוי ולכן מסתורי ולכן אינו מובן מאיליו. למעשה הספר נותן את הרושם הראשוני שהוא ספר הגות אבל בעצם אינו כזה. זהוא ספר שמשאיר אצל הקורא בעיקר תחושות ולא רעיונות.
כל עניין השיגעון והפנטזיה אצל הגיבור נותן את התחושה של גימיק בקריאה הראשונה אבל בקריאה השניה הוא מתחבר יפה לדמותו של ק. צ'טניק שמוצגת בכתביו של אבנר כדמות פנטסטית לא מחוברת למציאות ובעצם כל המשולש המוזר הזה של דינור - אבנר - ערן שהוא אוסף של דמויות מוזרות שחיות בספירה אחרת עובד יפה ומערער כל ראיה מציאותית ו"נורמלית" של החיים.
לסיכום, זהו ספר עם עוצמות פנימיות שמעורר תחושות חזקות, מוזרות ולא מובנות עד הסוף, נע בין חוויות של "הדור השלישי" לבין "מהם החיים בכלל" לבין "מאין אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים".
חווית קריאה משמעותית. כל הכבוד לך על כתיבה שכזאת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
