למה?
למה עזבת אותי?אתה יודע שאני לא יכולה בלעדיך.אני מחכה כבר למות,כדי להיות איתך.למה ברחת?לא היה לך טוב איתי?
לי היה טוב איתך,הייתי מאושרת.כן-מאושרת.אושר-רגש שכנראה לא אחווה שוב,עד שאמות ואהיה איתך שוב.
אני מרגישה מרוקנת,כמו בובה על חוטים שמופעלת על ידי אנשים בלתי נראים.אולי זה אתה?אתה מפעיל אותי?אתה גורם לי לקום בבוקר,ללכת ללמוד,לחזור,לישון ולקום מחדש?אתה מאמלל אותי?אתה לא רוצה שאצטרף אליך,שם בעולם המתים?
ואיך הוא,עולם המתים?הוא מפחיד?איך מגיעים אליו?הוא נראה כמו העולם שלנו?
אני מניחה שאגלה בעצמי,בעוד כמה ימים,שאצטרף אליך.....הכל כבר מוכן.המכתב כבר כתוב.הסברתי להם שזה לא הם.זה באמת לא הם-אף פעם לא היה וכנראה שגם לא יהיה.הסברתי להם שזאת גם לא אני.האשם היחיד במותי הוא אתה.
הרי זה היה ברור שאם תלך לשם-לא תחזור.לפחות לי זה היה ברור.אתה-סירבת להאמין.אמרת שאתה חזק מזה,שתצליח לשרוד. אבל לא שרדת,נכון שלא?
ואני כואבת את לכתך,מסרבת להאמין.לא מעכלת.אבל בקרוב אהיה בזרועותיך שוב,לא?נהיה שוב יחד,הפעם-לנצח.
אז חכה לי אהובי.בעוד מספר ימים נהיה שוב יחד.
שלך לנצח,אני.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
