הלילה יורד והנישמה נעשית קשה מרגע לרגע. החושך מתקבע בחושים ומאפיל את המחשבות.
אני צועדת עם תרמיל קרוע על הגב. טיפות מתחילות לרדת מהשמיים, מבט חטוף חזרה... קולות הרשרוש של העצים ושריקת הרוח, מפחידים ונכנסים לגוף.
אני רצה בכל כוחי לעבר הלא נודע, מדממת ואפופת כאב. אני רצה ולא מרגישה את הצליפה ברגלי, רצה ורצה, לא עוצרת לרגע, אפילו לא לכדי נשימה.
בעולם הזה כל יום הוא סכנה, בעולם הזה המלחמות הן אלו שממלאות את העולם. בעולם הזה הרצח... הוא דבר מובן מאליו.
כל יום אתה מועמד בסכנה, כל יום יכול להפוף לסיוט...
(בהשראת "משחקי הרעב")
אני צועדת עם תרמיל קרוע על הגב. טיפות מתחילות לרדת מהשמיים, מבט חטוף חזרה... קולות הרשרוש של העצים ושריקת הרוח, מפחידים ונכנסים לגוף.
אני רצה בכל כוחי לעבר הלא נודע, מדממת ואפופת כאב. אני רצה ולא מרגישה את הצליפה ברגלי, רצה ורצה, לא עוצרת לרגע, אפילו לא לכדי נשימה.
בעולם הזה כל יום הוא סכנה, בעולם הזה המלחמות הן אלו שממלאות את העולם. בעולם הזה הרצח... הוא דבר מובן מאליו.
כל יום אתה מועמד בסכנה, כל יום יכול להפוף לסיוט...
(בהשראת "משחקי הרעב")