1. קטע: אהבה במונחי הרוח

אהבה. אהבה היא כמו האש- שורפת את כל מה שבר בדרכה, עומדת איתנה וחזקה. אהבה היא כמו המים - כל הדמעות שנשפכות בדרך אליה, כל הרגש, הבגידה והעצב הכלול בה. אהבה היא כמו היער- מלבלבת עד לרגע ההתייבשות, אז היא כבר לא ירוקה ופורחת. היא חומה ונשכחת. האהבה היא כמו אוויר - אפשר לצלול בה ולקום ולעוף על כל הגבולות.

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים

2. טיפה של כאב...

הלילה יורד והנישמה נעשית קשה מרגע לרגע. החושך מתקבע בחושים ומאפיל את המחשבות.
אני צועדת עם תרמיל קרוע על הגב. טיפות מתחילות לרדת מהשמיים, מבט חטוף חזרה... קולות הרשרוש של העצים ושריקת הרוח, מפחידים ונכנסים לגוף.
אני רצה בכל כוחי לעבר הלא נודע, מדממת ואפופת כאב. אני רצה ולא מרגישה את הצליפה ברגלי, רצה ורצה, לא עוצרת לרגע, אפילו לא לכדי נשימה.
בעולם הזה כל יום הוא סכנה, בעולם הזה המלחמות הן אלו שממלאות את העולם. בעולם הזה הרצח... הוא דבר מובן מאליו.
כל יום אתה מועמד בסכנה, כל יום יכול להפוף לסיוט...
(בהשראת "משחקי הרעב")

נכתב לפני 13 שנים ו-5 חודשים

3. עוד 10 ימים נסגרת התחרות!

תחרות הסיפורים נסגרת בקרוב!!!
הבטיחו את מקומכם בקבוצה המיוחדת, הקבוצה הופכת מציבורית לקבוצה פרטית ביום סגירת ההרשמה.
סיפורים בלבד!!! תחרות שירים בקרוב.
אפשר לשלוח סיפורים בהמשכים, ולכתוב רק את שם הסיפור.
נוי

נכתב לפני 13 שנים ו-7 חודשים

4. כשהאהבה נשברת- היא כואבת

אני לא רוצה לשמוע אותך! אני רוצה להיות בטוחה שנעלמת בין גרגרי האבק שנשאה הרוח. אני רוצה להתחפר תחת השמיכה ולשכוח אותך! להעלים אותך מחיי. רק סבל ורוע גרמת לי, בגדת בגידה עלובה! אני לא יכולה עוד לזכור, רוצה להישבר- אבל חזקה. לא אסכים לראות את פרצופך המתחנן ולא אסכים לך להלאות אותי יותר. נשברתי, אני לא יכולה לסלוח ולא יכולה לשכוח למי ששבר לי את הלב וניפץ את אהבתי, ששייכת לגרדום. שוקעת בזיכרונות האהבה ומחפשת אותה, אבל היא, קלילה וזריזה, מתחמקת ממני. ואיך לא?- אם שברת את ליבי, והשלכת את הרסיסים למי הים הגועשים? נגמרו ההבלגות, נגמרה האהבה. הדלת כבר סגורה ועליה שלט:" שברת שילמת!" אז אתה שילמת! לעולם עוד לא תוכל לאהוב, לא אותי. תשלה ותחייך לאחרות ואז, תנפץ להן את הלב. וכדאי שלא תשוב, כי אני כבר לא כאן בשבילך!ולעולם עוד לא אהיה בשבילך יותר. בי לא משטים! אותי לא זורקים ולא מקבלים עונש.

נכתב לפני 13 שנים ו-7 חודשים

5. תזכורת- תחרות סיפורים+המשתתפים בינתיים

טליה
סנדי
כיפה כחולה
אנג'ל
קאהלן- (להאריך ואת נכנסת לתחרות!)


התחרות עוד פתוחה!

נכתב לפני 13 שנים ו-7 חודשים

6. תחרות כתיבה... הפרטים כאן...

אז, ככה.
תחרות כתיבה... אגב, הראשון שהגה את הרעיון היה עמית זך.
בכל אופן...
הינה כל הפרטים:
1) כותבים סיפור קצר 1000-3000 מילים.
2) שולחים לי (noy) אותו בהודעה פרטית עם הפרטים הבאים: שם בסימניה, שם הסיפור, גיל.
3) מחכים לאישור ממני, שהסיפור התקבל.
4) אם אתם כותבים סיפור בהמשכים, כתבו את שם הסיפור והאם הוא פורסם באתר סימניה או לא- ואני אדאג לכל השאר.


מחכה לתשובות שלכם בדואר הפרטי.....

נוי - עורכת התחרות.
פרטים נוספים בקרוב...

נכתב לפני 13 שנים ו-7 חודשים

7. הודעה שמחה ללא כותרת

מה קורה לכם?
אתם כולכם באותה כיתה? ומה קרה? לגבי עמית, כיפה סגולה

נכתב לפני 13 שנים ו-8 חודשים

8. לילה בלילה- פרק ד

לילה בלילה –פרק ד'
"אני שונאת את לין! שונאת את אבא! שונאת את כולם!" כרעתי ברך בשירותים.
כנראה ששחכתי לנעול כי מישהו פתח את הדלת. הבטתי, זו הייתה ליאל. קמתי, ניערתי את בגדי וחיבקתי אותה. " את בסדר?" היא שאלה בקול נעים, אימהי...
"כן" עניתי.
"שני,"היא החלה לומר," בבקשה תספרי לי מה קורה לך! באמת באמת שאני רוצה לדעת למה את בוכה, ולמה את יושבת כאן במקום ללמוד היסטוריה"
"טוב... אספר לך עכשיו,אבל מה שלא יהיה את לא אומרת את זה לאף אחד. ל-ע-ו-ל-ם!"
"כן! ברור שאני לא אגיד! מה?, את לא סומכת עלי?" היא אמרה, והתיישבה עם גבה אל הקיר.
"בסדר, בסדר. אבא שלי הלך בלילה למועדון שיכורים והימורים, הוא השתכר ושתה 5 בקבוקי וודקה והפסיד 1500 ₪ בפוקר. אימא שלי מדוכדכת, יש מצב שההורים שלי יתגרשו, ואת ה"פגישה" עם הפרחות, ראית בעצמך" אמרתי לה, משפילה את ראשי.
"וואו! שנינוש, מסכנה. תתגברי על זה! אני אעזור לך! אל תבכי, הפרחות ואבא שלך לא שווים את דמעות הזהב האלו, בואי נבריז. אבל רק היום!" היא הציעה בעידוד.
"לא..." אמרתי בעצב," א' – אם אימא שלי תדע שהברזתי, אחרי מה שאבא עשה לה, היא לא תתאושש יותר, אצלה לימודים זה דבר עליון, וכבר קראו לי לשיחה עם אלונה, היועצת של ביה"ס."
"אה... ברור..." היא אמרה, מדוכדכת מעט.
"באלך להישאר כאן, או לבוא איתית לאלונה?" שאלתי אחרי שתיקה ארוכה ומביכה.
"טוב. אני אוכל לעזור בכך שאהייה עדת ראייה, וגם כדי לחזק אותך..." פניה הביעו שמחה.
"כן, בואי" אמרתי ופינינו לעבר הדלת.
יצאנו, מחיתי את הדמעות במהירות, אני לא רוצה שיחשבו שאני איזו תינוקת קטנה, או משהו כזה.
החדר של היועצת הוא בחדר הכי צפוני בבה"ס. לאיל התחילה לשיר את השיר האהוב עליה: last Friday nigth "" התחלנו לשיר אותו יחד ולצחקק כי לא ידענו את המילים וחירבשנו משהו.
כעבור 10 דקות של הליכה, הגענו לחדר היועצת.
ליאל דפקה על הדלת ולאחר "יבוא" קצר נכנסנו.
היועצת ישבה שם, על הכיסא הגדול, המרופד, עם משקפיים אגולים ואף גדול ומחודד. אלונה.
התישבנו, והיא, במבט חוקר הסתכלה עלינו, בוחנת כל נקודה.
"כן?" היא החלה לשאול.

נכתב לפני 13 שנים ו-8 חודשים

9. לילה בלילה- פרק ג

לילה בלילה – פרק ג
הלכתי לתיכון, אימא ביקשה שאלך. לא אסרב לה, לא אחרי המעשה השפל של אבא שלי, שפגע בה קשות.
כנכנסתי בשער, ראתה אותי ליאל, חברתי הטובה מילדות.
"מה קרה שנינוש?" היא שאלה.
"כלום. אני סתם עייפה למחצה" עניתי לה, וכי מה יכולתי לומר?
"אני יודעת שזה לא רק זה!" תבעה ליאל לדעת," אני יודעת שקרה לך עוד משהו, שאת לא רוצה לומר לי! למה? והרי, אני החברה הכי טובה שלך, בחיים שלי לא גיליתי לאיש את סודותייך! שמרתי אותם בסוד! את, עכשיו, לא אומרת לי דבר?!"
"טוב..." נכנעתי לקול בכייה המתחנן," אספר לך, אבל לא כאן, בנוחכות כולם, ולא עכשיו כי כעבור זמן קצר מתחילים ללמוד, ואני חייבת לעדכן כמה דברים "
ליאל נדה בראשה. נפרדנו. אני המשכתי לחשוב, מה יקרה עכשיו? והאם מה שקרה בלילה, יחזור על עצמו? או שמא יהפוך להרגל קבוע אצל האבא השיכור- אלכוהוליסט שלי. אולי אשאל אותו!.
בעודי חושבת על מעשי הנבלות של אבא שלי, נתקלתי, בטעות, בחבורת בנות מצחקקות. פניית ראש אחת לווידוי, הקנתה לי שמדובר בפרחות השכבתיות, הנועזות, שלכל מי שמפריע להן ב"ישיבה" שלהן אין סיכוי להינצל.
בלעתי חזק את הרוק, יודעת מה מצפה לי מהן, מנה הגונה, לכל החיים.
"מה את עושה פה, צוציקית קטנה וחסרת חשיבות?!" פנתה אלי אביב, בקולה הצפצפני.
"כן! ולמה את הולכת כמו זומבית, ילדת זבל קטנה עם עיניים נפוחות כמו כדורים גדולים?!" צפצפה אלינוי, מלכת השכבה.
בר,רוני ומישל המשיכו לצחוק. עד מהרה נאספו כ-50 תלמידים למהומה.
"מה אתן רוצות?!" צעקתי במלוא גרוני. הכול השתתק, אביב, אלינוי, בר רוני ומישל לא פצו פה, אך זה היה רק לרגע אחד, נדוש, שכבר שייך להיסטוריה, אחריו, הו!, אחריו באה המהומה.
"את?! את?! את מפריעה לנו?! ויש לך עוד את הזכות לצעוק עלינו?!" פרצה בר בקריאות מחאה צווחניות.
פתאום, הופיעה לין, חברתי הנוקמת לשעבר. "אתן יודעות?" היא החלה לומר,"ששניקי הקטנה התנשקה עם מירון? הגבר? ובגללה היה חייב לוותר על קורל?!"
מהלומה. טראח! היא הפילה את הלב שלי עד לתחתונים. עמדתי מול עשרות ילדים, חסרת אונים מול המהלומה שהטיחה בי לין, המכוערת, שכל רצונה הוא את מירון.
קורל, היא הטוף אוף דה טוף. (the top of the top) מה שנקרא, והיא, ורק היא זכתה לאהבתו של מירון. עד עכשיו. עכשיו, כולם יודעים שאת מירון הצליחה להמם בחורה צנומה וקטנה, אני.
ברחתי, שטופת דמעות, לשירותים.

נכתב לפני 13 שנים ו-8 חודשים