עיניו של טל סקרו במהירות את הכתבה. ציפורניו התהדקו כה חזק על גזיר העיתון הצהבהב שאחז בידיו עד שחורים זעירים הופיעו בקצותיו. הוא קרא את הכתוב, והמילים שהיו כתובות שם חלחלו את דרכם היישר לתוך נימי ליבו, במידה מצמררת.
"ילד בן שמונה, שבימים אלה מתגורר במדינת אוגנדה הנמצאת בחלקה המזרחי של מרכז אפריקה, פרץ בבכי כשהתראיין לעיתון 'טודייס-ניווס' וסיפר איך לפני מספר שנים נאלץ לירות באחיו למוות. הילד תיאר את הרגע ההוא לפרטי פרטים: איך שמספר אנשים פרצו לביתם באמצע הלילה וגררו אותם למקום מרוחק, שם עמדו יחפים על האדמה הקרה, לפותים בחוזקה מאחור, עד שאחד מהם הורה לילד להרוג את אחיו ביריית אקדח. ולמה כל זה קרה? בגלל איש אחד בשם ג'וזף קוני, המנהיג הראשי של צבא ההתנגדות של האל, שבמהלך השנים חטף ילדים חפים מפשע והורה להם להרוג את האנשים שקרובים אליהם. קוני סחף אחריו קבוצה גדולה של אנשים שעוזרת לו לעשות את מעשי הזוועות האלה, מבלי שמישהו יוכל לעצור אותם סופית, ולהבטיח שקט וילדות שלווה לאותם ילדים חפים מפשע."
טל הרים לרגע את מבטו, מתנשף בכבדות, וקיבע את עיניו על הקיר ממול. רק לפני כמה דקות, כשטייל בחוץ עם חבריו, נהנה וצוחק, באותו רגע ממש - ייתכן שבנקודה כלשהי ברחבי העולם עוד משפחה נרצחה בגלל אותו ארגון? שעוד ילד נותר יתום, נאלץ להסתגל לעובדה שיבלה את עתידו עם זכרונות נוראיים שייצרבו במוחו לעד? הוא עצם את עיניו, דמיין את התמונה ופקח אותן שוב, ממשיך לקרוא בכתוב:
"תארו לכם שאתם באמצע חלום בלילה אחד, מוקפים בקרובי משפחתכם הישנים בנחת, כשלפתע דלת הכניסה לביתכם נפרצתם ומאחוריה שורה של אנשים מזוינים בכלי-נשק. הם נכנסים לביתכם ומעירים אתכם בבת אחת. מבלי שתספיקו אפילו לפתוח את הפה הם תופסים וכובלים אתכם. הם פונים לילד הצעיר במשפחה, ומורים לו בקול נטול רחמים לתקוע קליע בכל אחד מאותם האנשים היקרים לו. ובכן, נשמע סוריאליסטי, נכון? אתם בוודאי קוראים את זה ושמחים שאתם נמצאים הרחק מהמקום שבו מתרחשים כל אותם הדברים הללו, אך בשביל אותם האנשים - זאת המציאות שאיתה הם נאלצים להתמודד יום-יום. תרשו לי להחזיר אתכם רגע לאחור, לעידן היטלר - גם אז נרצחו מיליוני אנשים חפים מפשע, עד שהצליחו לבסוף לשים קץ לזוועות. אז איך זה שאחרי כל זה, אנחנו, האנשים על פני כדור הארץ, שאמורים ללמוד מהטעויות של העבר, נותנים למנהיג נוסף לקום ולטבוח ללא רחם באנשים שלא עשו לו כלום?
המצב נמשך כך מספר שנים, עד שאדם אחד בשם ג'ייסון ראסל החליט להציב בפניו מטרה: לעצור את קוני ואת אלה שפועלים ביחד איתו. את ההחלטה קיבל אחרי ששמע ילד קטן אומר שאם היה יכול, היה מעדיף ברגע זה ממש למות, בתקווה לעלות לגן עדן ולפגוש את אחיו עוד פעם אחת. הרי, אחרי הכל, בשביל מה הוא חי? הוא לבד בעולם, ולאף אחד לא אכפת ממנו. ג'ייסון, שהסיפור של הילד ודמעותיו חדרו לו היישר לתוך הלב, הבטיח לו שהוא יגרום להם להפסיק.
אבל ישנה בעיה שמפריעה להשלמת המשימה: ג'וזף קוני לא מפורסם בקרב האנשים כיום, והוא נחשב, בעצם, לבלתי נראה. אז מה ג'ייסון עשה? הוא הקים ארגון בשם "הילדים הבלתי נראים" (Invisible Children), שהמטרה העיקרית שלה היא לגרום לקוני להיות מפורסם, כך שכל האנשים בעולם יידעו מי הוא ומה הוא עושה - בתקווה שבסופו של דבר הוא ייעצר וילדים רבים יוכלו לזכות לחיים טובים יותר. לארגון הצטרפו, וממשיכים להצטרף אנשים רבים כל יום, ובזכותו שלח ברק אובמה מאה יועצים צבאיים לאפריקה בשנת 2011, לאחר ששנים לפני כן הממשלה סירבה לעזור, בטענה שהמעשים הללו מתרחשים באזור שונה שלא שייך להם ישירות. בשנת 2012, ב-20 באפריל, תגיע נקודת השיא - בכל פינה ברחובות ידביקו אנשים פוסטרים ותמונות של קוני, כדי להאיר את עיני האנשים למעשים הנוראיים שמחולל האיש. ואולי, בתום עשר שנות מאבק, נצליח להשיג את מה שנלחמנו עבורו."
טל הניח את הדף על השולחן, ולקח דקת חשיבה עם עצמו. הדברים שקרא ברגע זה הסתובבו בראשו ולא נתנו לו מנוח. לאחר מכן הוא קם על רגליו וניגש למחשבו, חש שמשהו בבטנו לוהט ונשרף. הוא רצה לעזור. הוא ידע שהוא יוכל לעזור. הוא נכנס לסרטון שהעלה ג'ייסון ראסל ליוטיוב, ובלחיצת כפתור לחץ על כפתור 'השיתוף' בפייסבוק, כותב מעל: "אנשים, אתם לא צריכים לעשות הרבה כדי לעזור - אתם יכולים, למשל, להפיץ את הסרטון הזה, כדי שעוד אנשים יתוודאו למעשיו של ג'וזף קוני. אני חושב שזה לא רע בתור התחלה."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה