אני לא אוהבת אותו! הוא מעצבן ושחצן וקולני ומגעיל וקרוב ויפה וחתיך ורגיש וחכם ומצחיק.... לא! אני לא אוהבת אותו! אני שונאת אותו! אני תמיד שנאתי אותו.
אז למה עכשיו? מה השתנה? זה בטוח כל השטויות האלה של החג האהבה...
למה אני חושבת עליו בכלל? למה אני מייחסת חשיבות לזה שהוא שאל אם יש לי עפרון אתמול?
"תגידי את בסדר?" וואי, זה הוא! הוא כל כך מושלם..... לא! הוא לא! את לא זוכרת את כיתה ג'? את ההשפלה? את לא זוכרת איזה שחצן מגעיל הוא ואיך הוא תמיד מציק ומפריע?! לא, אני לא זוכרת, זה נראה כל כך לא רלוונטי כשהוא עומד מולי...
"איזה מעופפת, שאלתי אם א-ת ב-ס-ד-ר?" הטון הלעגני שבו השתמש עורר אותי מספיק.
"כן, אני בסדר גמור!" אמרתי בנימה נחרצת ורצתי הביתה.
ישר התחברתי למחשב. החברות שלי טובות ומבינות ותומכות אבל בבעיה כזאת אני יכולה לסמוך רק על איה, אחותי הגדולה, והיא עברה ללונדון. אם אני יתחבר עכשיו אני אולי יספיק לתפוס אותה....אוף! היא בדיוק התנתקה.
אבל יש לי הודעה אחת חדשה. מעניין ממי... אני לא מזהה את השולח, קופידון3>142, ולהודעה לא היה נושא... טוב לא יזיק לפתוח, נכון?
"זה יסתדר מעצמו, תאמיני 3>"
מחקתי, כבר בגיל 14 ידעתי שאין שום דבר משותף, לי ולאמונה.
----------------------------
כן, אני לא כותבת סיפורים שמחים, כזאת אני, ככה נולדתי. לכתוב על טוב זה פשוט.. לא טוב לי. התנצלות מראש לכל אוהבי הסיפורים החיוביים. אני בספק אם תמצאו אחד בין שלי. אתם יכולים באמת לחסוך לכם את הטרחה ופשוט לא לפתוח את הסיפורים שלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה