דווקא כאחת שלא שוללת את קיומו של מעמד הר סיני, ואורח חיי החילוני מבוסס בעיקר על שיקולי נוחות, חוסר יכולת להתמודד עם אורח החיים הדתי (מנסיון) + צידוק אגנוסטי קלוש, וכן... כמה אנשים עם כיסוי ראש פגעו בי במהלך השנים... אני מסוגלת לזהות אצלי את סימניה של ההתקוממות שאתה מעורר בדבריך, ולא רק כאן, אלא גם בדיונים קודמים אותם קראתי ובחלקם השתתפתי.
אבי חזר בתשובה לפני כ26 שנים, וכחלק מן הנסיון, שהצליח לתקופה קצרה, לצרף אותי למחנה הקדוש, שלח אותי לסמינר החזרה בתשובה מסויים שהוגדר כ'סמינר לאקדמאים' (באופן אירוני אינני אוחזת עד היום בהשכלה אקדמאית משום סוג ובודאי לא אחזתי בגיל 14). סמינרי האקדמאים, להבדיל מסמינרי העם (בסגנון אמנון יצחק) התהדרו ביכולתם לתת מענה לאנשים רציונלים, ובאמתחתם אפילו מספר טייסים לשעבר (!). (למרות הנימה הצינית, אינני באה לבקר את העשיה, שמתוקף היותה לשם שמיים, והיא אכן הייתה, אני מכירה אישית את רב המעורבים, היא ראויה בעיני להערכה).
מה שעצבן אותי כבר בגיל 14, אם כי אז לא יכולתי להניח את האצבע על גורם המועקה, הוא ההנחה, שבבסיס הסמינר, שהסברים רציונליים כאילה ואחרים לתופעות נסיות כאילו ואחרות + מסע דילוגים בין אותיות התנ"ך + הסברים מדעיים מדויקים על חישוב זמני העיבור על פי ההלכה המתאימים לתגליות מדעיות בנות זמננו, אמורים, באמת המוחלטת והיציבה שהם מייצגים, להשפיע על נערה לא כל כך יציבה לשנות את אופן חשיבתה, ובזכות הרציונליות להחליף את הג'ינס בחצאית ארוכה וגרביונים (החלפתי, והחלפתי חזרה) לא לדבר בטלפון בשבת (הפסקתי וחזרתי) ולהפסיק להתרועע עם בנים (לדאבוני, לא הצלחתי לעולם).
מה שאני מנסה לאמר, בדרכי המפותלת והטרחנית משהו, הוא שאמונה, מתוקף היותה מחייבת, נובעת ממכלול מסוים, שההגיון עשוי ליטול בו חלק, אבל רק חלק.
להגיע לירושלים אפשר ברכבת, במכונית, באופניים ואפילו ברגל, אבל, לכשהגעת, הדרך נעשית חסרת משמעות אל מול העובדה שאתה שם.
רציונליזם, עשוי להיות אחת הדרכים לאמונה, אבל, לכשהגעת, להשתמש בו כדי להסביר אותה זה קצת כמו לשתות יין נדיר מבציר משובח בכוס פלסטיק. (זה היום החופשי שלי אז אני מרשה לעצמי לנבוע מטאפורות).
אגב, דווקא באמונות ואורחות החיים המתבססות על ספקנות ואי ודאות, מה שרואים מחלון הרכבת חשוב לא פחות מהיעד. אבל אצלנו, היהודים, להבנתי, ה'לשם שמים' הוא מה שקובע.
ולדוגמא: הדיון שעולה מדי פעם (לא פה) בנושא ברית המילה (זה לא רק דתי זה גם בריא) נראה לי מגוחך מעיקרו. למול את בנינו ביום השמיני (בין אם הוכח שזהו היום האידיאלי מבחינת ההמוגלובין אצל הילוד ובין אם לא). זוהי מצווה. בין אם אנחנו מקיימים אותה מתוך אמונה, מתוך צו חברתי, מתוך כבוד לאבותינו שמתו על קידוש השם- רובנו עדיין מקיימים אותה. ולתת לטקס מן הסוג הזה צידוק רציונלי- זה מקטין ומגחך אותו.
הביטחון והודאות שבדיעותיך (גם בנושא מעמד האישה והדמוקרטיה) המגובים חלקית בטיעונים לוגיים, יכולים קצת לעצבן את הספקנים, המחפשים, התוהים ולפעמים טועים שבינינו.
אם כי במחשבה שניה אולי זו פשוט אמונה שלמה. אשריך.
טוב, אי אפשר להגיד שלא שיתפתי. וגם, עקב כך נמנעתי מלשטוף רצפה.
