גבריאל הביט בה, דפי הייתה כה מתוקה בשנתה.
עיניה היו עצומות בשלווה לא מציאותית, שיערה הפזור נפל על פנייה, ורק נתן לה מראה מתוק עוד יותר.
דפי התהפכה בשנתה, איך תדע אם גבריאל רוצה לפגוע בה או לא?
'אם הוא היה רוצה הוא היה גומר עם זה מזמן.' עלתה מחשבה בראשה, זה נכון, אם גבריאל היה רוצה, הוא פשוט לא היה מפיל את הרובה מידו, והיה יורה בה גם כן, הוא פשוט היה הורג אותה. היא גם ראתה אותו מבועת אחרי שהרג את אבא שלה, אדם כזה מעולם לא יעז להרוג אנשים אחרים, הוא צד בקלות חיות, אבל נכנס עמוק לתוך רגשות האשם כשהוא הורג אנשים, משהו בו שונה.
"אני ממש לא הולך להירדם, זה לא בא בחשבון..." מלמל גבריאל וניסה להחניק לשווא פיהוק, למרות הכל הוא עדיין חשד בדפי, היא עדיין הבת של המלך, הבת של המלך אותו הרג...
גבריאל קפץ בספה עלייה ישב לרגע כשדפי תפסה את ידו הקפואה בעזרת ידה החמימה, היא התבוננה בו בעיניה הכחולות והחודרות. גבריאל לא הצליח להסביר את המבט המוזר שלה, מצד אחד הוא היה חלול וריק, כמו מבט של אדם שמת עם עיניו פקוחות, אבל מצד שני, הייתה בו כל הרגשה שגבריאל הרגיש אי פעם.
"גבריאל, תודה." דפי התיישבה וחיבקה אותו בחוזקה, היא הניחה את סנטרה על כתפו.
'זהו, עכשיו היא הולכת להרוג אותי כשתנעץ סכין בגב שלי.' מחשבה עלתה בראשו, תחושה שהרגיש לרגע בגבו גרמה לו לחשוב שצדק, אבל הוא הרגיש רגשות אשמה כעבור רגע. דפי שרטה אותו בטעות בעזרת ציפורניה כשנאחזה בחוזקה בחולצתו. עיניה נצמדו אל כתפו, שיערה הסתיר את פנייה לחלוטין, וצנח על כתפו בתנועה עדינה ורכה, שתי ידייה עטפו את חזהו.
גבריאל החל לעטוף אותה בזרועותיו, הוא עטף את כל פלג גופה העליון בזרועותיו החסונות. הוא נאנק לפתע שהרגיש את חולצתו נהפכת רטובה, כתפו הפכה לחה ממגע הדמעות, דפי בכתה.
"בגלל מה?" גבריאל ידע את התשובה, אבל פשוט היה בו דחף לשאול כדי לראות שהוא טועה.
דפי לא ענתה, היא לא יכלה, הדמעות הותירה אותה חסרת מילים, גזלו את קולה לבינתיים, בקושי לנשום הצליחה בגלל הלחץ העצום שהרגישה בחזה, גבריאל הרגיש שהיא נאבקת לאוויר, הוא נתן מכה קטנה לגב שלה, כעבור רגע נשימתה הפכה סדירה. "תודה." מלמלה לאוזנו, גבריאל השתתק כשהרגיש את שפתיה על לחיו, הוא הרגיש איך פניו נהפכות אדומות.
דפי גיחכה לאחר שנפרדה ממנו, היא התיישבה על ברכיו והשעינה את ראשה על כתפו, היא הניחה את ידה על חזהו, היא כל כך נצמדה עליו עד שיכלה להרגיש ולשמוע את ליבו שהחל לפעום במהירות.
"מה...?" גמגם גבריאל.
"תהיה בשקט, יכולים לתפוס אותנו בכל רגע." מלמלה דפי ועצמה את עיניה.
"יהיה יותר גרוע אם יתפסו אותנו ככה!" גבריאל אילץ את עצמו ללחוש.
"הם לא, אני נעלתי את הדלת." אמרה דפי, והרימה את המפתח שהיה בידה, היא זרקה אותו לפתע על מיטתה.
"אז למה אמרת שהם יתפסו אותנו? מתי הספקת לנעול?" גבריאל הפך מבולבל.
"נעלתי לפני שבאת, רציתי שלא יכנסו לחדר. ואני אמרתי שהם יתפסו אותנו, כי רציתי שתשתוק." קולה של דפי הפך עייף.
גבריאל פתח את פיו כדי לדבר, אבל לא היה לו מה לומר, דפי השאירה אותו חסר מילים.
"אני יודעת, זה לא היה יפה." דפי הזיזה את ראשה מכתפו של גבריאל, אבל כעבור רגע חשה בדחף להיצמד אליו שוב, ראשה היה הפעם צמוד לחזהו, היא יכלה לשמוע את פעימות ליבו בבירור. ידה החלה לשוטט על חולצתו, היא נעצרה כשכמעט ירדה מהחזה, היא תפסה את החולצה.
"אבל... חכי... למה את עושה את זה?" שאל גבריאל במהירות לפני שדפי תירדם, הוא ראה את עפעפיה הופכים כבדים.
"כי אתה אחר, אתה לא מהבוגדים האלה שמנחיתים סכינים בגב, אני מקווה..." דפי הביטה בו לרגע בפחד, אבל כעבור שנייה מבטה הפך רגוע וחם, היא קלטה את המבט ההמום של גבריאל, היא זיהתה בו את הפחד שחשה כלפיו, זה היה הפחד שחש אליה.
דפי עצמה את עיניה.
'עכשיו אני באמת אצליח לישון.' מחשבה עברה בראשה בעוד נשימתה הפכה איטית וקלה.
"דפי...?" לחש גבריאל, אך הבין שלא היה טעם במה שעשה, היא ישנה שינה עמוקה.
גבריאל נרגע, עיניו נעצמו באיטיות, את אחת מידיו הניח מתחת לעורפה של דפי, ואת ידו השנייה הניח על בטנה, הוא נשכב לצידה על הספה, אך בתנועה שעדיין מאפשרת לדפי להישען עליו, גבריאל חייך, הוא נרדם כעבור רגע.
גבריאל התעורר בבוקר, הוא ראה את דפי הישנה, הוא התמתח לרגע הספה כנראה הייתה נוחה יותר מכל מזרן מעופש שאי פעם היה יכול לישון עליו.
הוא ניסה לקום, אבל לא יכל, דפי נאחזה בו ובחולצתו, הוא ניסה להשתחל מתחתיה, אך הוא שוב לא הצליח, לבסוף נאלץ לקום כשדפי בידיו.
גבריאל הניח את דפי על מיטתה, וכיסה אותה בשמיכה, הוא התגבר על הרצון להתכרבל עם דפי במיטתה הרכה.
אמנם גבריאל הצליח להתגבר על הרצון שבו יתכרבל במיטה עם דפי, אבל הוא לא הצליח להתגבר על הרצון להעניק לדפי נשיקה אחת, קטנה.
הוא הסיט את הפוני מעיניה של דפי, ונשק למצחה. לאחר מכן הוא הסיט את ידו, והתיישר. הוא הסתובב ויצא אל המרפסת, לפני שסגר את דלת הזכוכית שמע את עצמו אומר שלוש מילים.
"בוקר טוב, נסיכה."
---------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
