דפי לא האמינה למראה עינייה, מולה היה כלוב ענק בו היו שני הילדים, גופם היה צנום במיוחד, הם עמדו לגווע ברעב לדעתה, היא הזדעזעה לראות איך העצמות בולטות מעורם, היא מעולם לא ראתה אנשים במצב כזה, המלך כמעט הרעיב אותם למוות. היא נשכה את שפתיה והסיטה את מבטה. מאחורייה, על שולחן, הונח לו צרור המפתחות, ממש מול עינייהם של הילדים, אבל זה לא היה הכל, היא ראתה גם צלחת אוכל, מונחת לה מול עינייהם של הגוססים ברעב, זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
דפי לקחה את המפתחות בידייה ושמה לב שהילדים לא ישנים, עינייהם פקוחות מעט, אבל הם היו יותר מידי רעבים בשביל לשים לב אלייה. היא מיהרה לפתוח את המנעול, אפילו הרעש לא גרם להם להרגיש בנוכחותה.
דפי חזרה לעבר השולחן, ולקחה את צלחת האוכל, הריח של האוכל החמים העיר בהחלט את השניים, אבל הם לא היו מסוגלים לזוז אחרי הכל, גופם היה כל כך תשוש.
דפי רכנה לעבר אחד מהילדים והחלה להאכיל אותו עם אחת מידייה, כעבור רגע הילד התאושש, הוא החל לקום באיטיות בעוד שדפי רכנה לעבר הילד השני, היא האכילה אותו גם כן, הוא התאושש באותה מהירות.
מרוב חרדה דפי לא שמה לב עד כמה שני הילדים דומים, שיערם החלק היה שחור, ועינייהם המתוקות היו ירוקות וחודרות.
הילדים הביטו בחשש לעברה, כאשר ניגבה את ידה באחת מהמפיות שהונחו גם כן על השולחן. דפי לא התפלאה ממבטיהם, הם כנראה הבינו שהייתה אחת מהמשפחות המלכותיות בגלל הבגדים שלבשה, שימלה קצרצרה ולבנה בעלת שרוולים ארוכים.
"אני כל כך מצטערת." אמרה בעצב.
"אין לך על מה, אבא שלך הוא שעשה את זה, לא את." אמר אחד מבינייהם.
דפי התפלאה, איך יכלו לדעת שהיא ביתו של האדם שעשה זאת? היא מיהרה להתנער מרגשות האשם. "טוב, אם לא אכפת לכם, אני יכולה לשאול מה השמות שלכם?" שאלה, מבט מהסס היה על פנייה.
"שמי הוא טאי, ושמו של אחי הוא דביר. מה שמך?" שאל אותה הילד שהתיישב על הרצפה מרוב חולשה, ומסתבר ששמו הוא טאי.
"קוראים לי דפי." ענתה.
דביר חייך, "שם של עשירים, כולם יודעים שאחד מסוגי היהלומים הנדירים נקרא דפנה, מכיוון שצבעו דומה כל כך דומה לעלי הדפנה, דפי זה שם חיבה לזה, מה שאומר שבצורה עקיפה את נקראת יהלום." אמר.
דפי הביטה לעבר השניים, הם היו חכמים יחסית לילדים בגילם. היא מיהרה להתנער, מה עכשיו? היא צעדה לעבר השולחן וחיפשה כל פיסת מידע שתוכל לעזור, לפתע, לכדה את עינייה מפה כחולה. היא מיהרה להרים את המפה ולהתבונן בה, המפה החלקה הצביעה לעבר מנהרות תת קרקעיות, מתחת לבאר.
"באר? איפה יש באר?" שאלה את עצמה. "הבאר!" קראה לפתע.
דפי קיפלה את המפה, והכניסה אותה לתוך כיס פנימי בשימלתה. היא מיהרה לרוץ עם התאומים לחדרה, ולסגור את הדלת בשקט מאחוריהם. היא נשענה על הדלת וצנחה על הריצפה. היא הביטה בדביר ובטאי, השניים הביטו על הדברים שהיו סביבם בהפתעה גלויה, היא נחרדה לראות שהשניים מעולם לא ראו דברים כה בסיסיים. היא נעמדה, השניים היו מלוכלכים ומסריחים לגמרי, אבא שלה לא דאג להם אפילו למקלחת.
דפי הניחה את המפה על השידה שצמודה לחדרה, ופתחה את דלת חדר האמבטיה, הוא היה מצוחצח ונקי, כנראה שלא יהיה יותר כזה כשתגמור איתו...
# # #
גבריאל הוסיף ללעוס את העצם השבורה, הרבה זמן לא הייתה לו ארוחה שכזאת. תרנגול! ועוד אחד גדול! הארוחה הרגיעה את הכעס שלו, ואולי גם את רגשות האשם במקצת. הוא זרק את העצם הצידה, הוא לעס אותה כל כך עד שננעצה באחד העצים. הוא הסיט את ראשו באדישות, גד הלך לביתו לפני כמה זמן.
גד רק הפריע לגבריאל, אחרי שהלך גבריאל צד הרבה יותר בקלות. הוא גם קיבל גמול די גדול, הוא השיג גם כמה עשבים שהוא יכול לאכול, והוא יכול להחליף כמה מהם בשוק, הוא ירוויח לא רע מהם.
גבריאל נאנח, הוא קם, וליטף את ביטנו הרזה, אך המלאה. לפתע הוא הרגיש משהו, הוא הביט לעבר עץ שהיה לצידו, הוא ראה שם קו שחור שהפריד בין העץ לחתיכה ממנו.
"מה זה אמור להיות לכל הרוחות?" שאל את עצמו וניגש לעבר העץ.
# # #
"השתגעת?!" שאלה מיקה המפוחדת לאחר שדפי הסבירה לה את מה שעבר עלייה.
"היא שפוייה לגמרי, היא צדקה במה שעשתה, אי אפשר לתת לשני אלה להמשיך להיות כלואים." רוי הצדיק את דפי.
"לשני אלה יש שמות!" קרא דביר
"למרות שהוא בדרך כלל טועה, יש היגיון בדבריו, שמי הוא טאי, שמו של אחי הוא דביר." טאי ניסה לדבר בהיגיון ולהרגיע את שלושת הנערים הנסערים. כעבור רגע מיקה נשבתה בקסמיו ופרעה את שיערו ביד אחת. רוי חייך לעברו. "יהיה לך עתיד גדול בקרב הבנות." אמר לטאי, שהביט בדביר במבט עוקצני.
"טוב, זה לא משנה עכשיו." אמרה דפי. "אנחנו צריכים ללכת לבאר ולהחזיר אותם למקום אליו הם שייכים, הם לא יכולים להישאר כאן עוד."
כולם הינהנו לאות הסכמה.
--------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
