להיות חי, או להיות מת?
אני לא ידעתי מה יותר טוב, חשבתי לעצמי שאדע בקרוב, מאחורי הכאב הזה, מאחורי הצלקות והדם, כנראה שיש עולם אחר.
שמי הוא ליאור, נער רגיל לא הייתי ולא אהיה לעולם, שנאתי את החיים הפשוטים, המשעממים, העליתי חיוך כשנזכרתי שאני לא נער רגיל, כל המשעממים האחרים באמת נמאסו עלי, ובית הספר בבוקר ביאס אותי. בלילה, הייתי ערני וקליל, ולעומתו, בבוקר, מצב רוחי תמיד התעכר. הייתי שייך ללילה, שייך לכוכבים ולירח, שייך לחושך שנפרש בשמיים, שייך לשחור ולא ללבן. למרבה האירוניה, שיערי היה לבן.
כן, לבן.
אף פעם לא ידעו למה נולדתי עם שיער לבן, זאת הייתה עובדה שעיניינה את כולם מסביבי, רק לא אותי. אף פעם לא התעסקתי עם המראה שלי, ולמרות הכל אומרים שאני יפה, לא אכפת לי, זאת הבעיה כאן. שיש לך הכל, אתה כבר לא רוצה בו.
בלימודי אני תמיד הסתדרתי, המורים תמיד חיבבו אותי, למרות שאף פעם לא ניסיתי להתחבב עלייהם, והייתי מאוד מקובל בחברה בגלל המראה שלי.
אז למה מצאתי את עצמי גוסס?
בלילה הרביתי להסתובב בכל מקום מזדמן ביחוד אז, זאת הייתה תקופת החופש הגדול, הייתי חופשי, לא חב דין וחשבון לאף אחד.
או שלא...?
הייתי חייב להודות, הייתי חב את זמני בשביל דבר אחד, חלקים שסיקרנו אותי יותר מכל, או יותר נכון, רסיסים. אמא שלי נהגה לספר לי על האגדה הקדומה על רסיסי אבן שיכולה לעשות הכל, לתת תשובות לכל השאלות, ולהגשים כל משאלה, שמה הוא אבן השלמות, עוד דבר מושלם בחיי... אולי החלתי לחפש אחרייה כדי לדעת מה אני, לדעת בשביל מה נולדתי שונה, כל כך משועמם. האגדה מספרת על האבן שהייתה חלק מנשמתה של בת אנוש, יש דברים שהם לא בני אנוש? אף פעם לא אגלה.
להיות יותר יפה, להיות יותר חכם, להיות יותר מקובל, בשביל מה? בגלל זה לא היה ולא נברא יצור מושלם, זה יותר מידי משעמם, יותר מידי מדכא. והשלמות מדכאת אנשים, אותי, לדוגמא. אין לי עוד דוגמאות, אף פעם לא היו אנשים מושלמים, אני כנראה הראשון בהיסטוריה שנולד מושלם, וזה משעמם יותר מידי...
עוד יום מושלם בבית עם המשפחה המעושרת והעשירה שלי, מה עוד אדם מושלם צריך בחיים? הוא צריך קודם כל חיים, ולפי איך שהם נראים, אני לא בטוח שהם נקראים חיים...
ההבדל בין החיים והמוות כל כך קטן, ועם כך בעל משמעות רבה, כנראה שאני משהו מעבר לשניהם.
היום היה עוד יום רגיל, או אולי יותר נכון, הלילה. באותו הלילה צעדתי שוב ברחבי יער שצמוד לביתי.
כן, יער, מה כל כך רע בזה, לפחות דבר אחד אהוב עלי, לפחות דבר אחד שונה מבין כל המושלמות הזאת.
רצתי במהירות אל תוך הסבך. אותה מהירות מושלמת, הייתי הספורטאי הכי טוב בכיתה, למרות שרק עשיתי את המוטל עלי. אבל בכל מקרה, הגעתי לקרחת היער שאהבתי במיוחד, המקום היחיד שבו הרגשתי נינוח, שליו, נורמלי.
נשכבתי על הדשא הרך במרכז קרחת היער, טבעתי שוב בתוך מערבולת של שלווה. אבל הרוגע שבי לא נשך זמן רב, הרגשתי פתאום כאב בלתי מוסבר, התחלתי להישרט מעצם בלתי נראה ולא ידוע,
להיות חי, או להיות מת?
אני לא ידעתי מה יותר טוב, חשבתי לעצמי שאדע בקרוב, מאחורי הכאב הזה, מאחורי הצלקות והדם, כנראה שיש עולם אחר. הייתי מעורפל, כל מה שזכרתי אז הוא שראיתי יצור מרתיע ומפחיד, עיניו אדומות וגופו שחור כאילו גנב את הצבע השחור מהשמיים באותו הלילה. לאחר מכן התעלפתי.
התעוררתי במערה, ניסיתי לזוז, אך לאחר מכן גנחתי בכאב.
"אל תנסה לזוז, אתה תפגע בעצמך." אמר קול דואג מעט, של נערה. לא ראיתי את בעלת הקול המתוק, עיני לא הצליחו להיפתח, ראשי פעם בכאב.
"אתה בסדר, יש לך הרבה מזל שהצלתי אותך, הם הורגים כל מי שיש לו חתיכה של אבן השלמות." אמרה, נגעתי בכיסי בבהלה, לפני שסבתא שלי עברה הלאה, היא נתנה לי את החתיכה שהייתה אצלה במתנה, לא ידעתי למה, אבל שמרתי את החתיכה, פעמים אפילו חשבתי לעצמי אם יש עוד. החתיכה לא הייתה שם. לאחר מכן הרגשתי מגע חמים של יד עדינה, היא ליטפה את כתפי וירדה באיטיות עד שהגיעה לכף ידי, היא הטמינה את הרסיס בתוך ידי, האדם שמאחורי הקול התחבב עלי במהירות.
לאחר מכן הרגשתי מגע קל על עפעפי, אחת מאצבעות היד הייתה טבולה בנוזל, שיערתי שאלה היו מים. הצלחתי לפקוח את עיני, הנוזל היה מים, כמו שחשבתי.
לפתע, הבנתי מהם השלמות והיופי.
-----------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
