הייתי אז בכיתה ד' כאשר לשכונה שלי עבר לגור ילד חדש, שמו היה אורן. הכרתי אותו רק אחרי כמה שבועות, כשיצאתי החוצה בערב לטייל. כבר באותו ערב הרגשתי משהו חדש, אהבה ראשונה. אורן היה ילד מאוד יפה ונחמד, ואני תמיד העדפתי בנים יפים. הזמנתי אותו לביתי, והוא הזמין אותי לביתו. אורן ניסה להרשים אותי בדרך שלו, לא משהו מיוחד, הרי בכל זאת היינו עוד קטנים ורק בכיתה ד', אך אני הייתי מוקסמת. הוא הניח על הריצפה בחדרו קלפים הפוכים, ואמר לי לבחור קלף אחד. לאחר מכן אורן יצא מהחדר, ואני הרמתי קלף אחד מהריצפה. אינני זוכרת איזה קלף זה היה, כעת זה כבר לא משנה.
החזרתי את הקלף למקומו על הריצפה, וקראתי לאורן לחזור לחדר. כאשר הוא חזר הוא הביט בקלפים בריכוז, ומצא את אותו הקלף די מהר. אני שאלתי:"איך ידעת שזה הוא?", ואורן ענה שהוא שם לב שהנחתי את הקלף לא בצורה ישרה, אלא קצת עקומה.
כמה ימים לאחר מכן, למחרת בבוקר דפקו בדלת דירתי שני בנים. אחד מהם היה אורן, והשני היה ילד מהשכונה שהכרתי כבר מלא שנים, ושאיתו מעולם לא הסתדרתי והיינו רבים כל הזמן והוא היה מכה אותי. הם הביאו לי שני דפים שעליהם היה מצוייר לב גדול, משני הצדדים, וצבוע בעיפרון אדום. הדפים היו מודבקים זה לזה בדבק, ושימשו כעטיפה לטבעת קטנה אשר עולה שני שקלים.
הם הביאו לי לב אחד משניהם ביחד, למרות שהיה מובן שלכל אחד מהם יש לב משלו, ואני הייתי צריכה לבחור באחד מבין השניים. אני בחרתי באורן, הייתי מאוהבת בו והוא היה מאוהב בי. זאת היתה האהבה הראשונה בחיי, והכי חזקה. למרות שהיינו שנינו רק בכיתה ד', אהבנו זה את זו, היינו כמו רומאו ויוליה, שדרך אגב היו בני 13 ו-14 בלבד, כמעט כמונו. זאת היתה אהבה בין ילדים, אבל אהבה חזקה שהשאירה חותם גם אחרי שנים רבות.
הייתי מתרגשת כאשר אורן היה אוחז בידי, מנשק לי אותה ואומר שהוא אוהב אותי. פעם אחת הוא נישק אותי בלחי במטבח ביתי, כמה הלב שלי פעם באותו רגע קצר ורומנטי. לא היינו צריכים הרבה, בכדי להבין שאנחנו אוהבים, פשוט יכולנו להרגיש זה את זו. זה היה קשר רגשי בלבד, אבל הכי אמיתי שיכול להיות. אכן הרגשתי כאילו אני יוליה, ואורן הוא רומאו. זוהי הסיבה, שלא היה לי קשה להבין כיצד אפשר לאהוב בכל כך הרבה עצמה, מפני שאני עצמי חוויתי אהבה כזאת בגיל צעיר. אולי בגלל סיפור האהבה הקצרצר שלי, אני כל כך אוהבת את המחזה של שייקספיר "רומאו ויוליה".
הבעיה היחידה שנוצרה ביחסים שלנו, היא שהילד השני מהשכונה לא זכה באהבתי, והדבר הכעיס אותו ופגע בו מאוד. הוא קינא נורא, ורצה להפריד ביני לבין אורן. שוב הקנאה הרסה הכל, והיתה זאת כנראה הפעם הראשונה בחיי שהקנאה היתה הסיבה לבעיה, אך לאחר הפעם הזאת, הקנאה שבה והתערבה בחיי האהבה הקצרים שלי שוב ושוב. לא האמנתי שמשהו או מישהו יכול להפריד ביננו, הייתי בטוחה שהאהבה שלנו היא אמיתית ויציבה, ותעמוד בכל מכשול. לכן הייתי המומה, כאשר אורן אמר לי בבוקר אחד, כאשר בא לבקר אותי יחד עם הילד השני שגם בעיניו מצאתי חן, "אני רוצה להיפרד". הייתי כל כך פגועה, ורציתי לבכות. לא בכיתי כמובן, לא בפניו בכל אופן, בכיתי כבר אחר כך.
סיפור אהבה יפה ומתוק, שהשאיר חותם גדול על חיי. למרות שכבר עברו שנים רבות, אני עדין נזכרת לפעמים באורן ובאהבתינו. לעיתים אני אף מתחילה להתגעגע לתקופה של אז, ומצטערת שאינני יכולה לשוב ולחוות את אותה האהבה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
