"לא."
ליליאן הרימה את מבטה. גבותיה התרוממו בביטחון מלא.
"מה?" שאלה בעיניים מרגיעות.
"אמרתי, לא. אני לא אתן לך לעשות את זה."
היא צחקה צחוק חלול. "אני חוששת שאין לך שום דרך לעשות זאת," ענתה לו בעייפות פתאומית.
היא כל כך השתוקקה לתבוע את נשמתו לעצמה, שיהיה שלה לעד. אבל ידעה שזה יהרוס אותו. והיא לא התכוונה לוותר על האדם היחיד שקיבל אותה, שהיה לה לחבר.
היא אהבה אותו. והיא לא הייתה מוכנה לאבד את זה.
הבזק אדום חלף בעיניים החומות הרכות של הנער. קולו היה רגוע ופניו שלוות, אך כל שריר בגופו זעק אזהרה.
"אני אחזור על כך שוב," אמר בשקט ונגע בידה בעדינות. "לא."
כאילו כל שמסביבם התפוגג ונותרה רק הדממה, ליליאן התנשפה בחדות. היא כל כך רצתה אותו.
בלי לשים לב, בלי שיהיה לה אכפת, היא שחררה את אחיזתה בכוח שכה הצטערה על שלא יכלה להיפטר ממנו.
רעם חסר קול חלף באוויר, ועורה סמר.
היא נרתעה לאחור בחלחלה, מביטה באדם היחיד שאהבה נופל על ברכיו מולה.
"הגבירה," לחש בעיניים פעורות.
מה עשיתי?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://simania.co.il/images/users/63456.jpg)
