רצנו לתוך שדה הקרב. זה היה מחזה מחריד. הכל היה רועש כל כך וזוהר כל כך ומכוסה בדם, ומסביבי היו פזורות גופות קרות של אנשים שהכרתי ואהבתי. כמעט הקאתי למראה ג'יין, שפצע מחריד המשיך לשתות דם על חזה, מרטיב את חולצתה המטונפת בנוזל החיים שצבעו צבע המוות. עיניי עקצצו, אבל לא יכולתי לעצור לרגע ואף לא להרשות לעצמי הסחות דעת מן הקרב שהתחולל סביבי. עצרתי כישופים ושיספתי אויבים על ימין ועל שמאל, אבל ידעתי שזה לא יספיק. משכתי אחרי את אלה למסתור מאחורי קיר לבנים מתפורר שנראה לא שייך בחצר האפלה, צועק אליה שלא נצליח לשרוד בדרך שלה. ראיתי שפניה רטובים מדמעות, אבל הבעתה הייתה נחושה. רצנו ממסתור למסתור, מתחמקים מפגיעות קטלניות, מסתחררים זה לצד זה בלהט הקרב. כשהגענו למסתור הבא, אלה המשיכה לרוץ, ורק ברגע האחרון הצלחתי להדוף אותה ולמשוך אותה בחזרה אליי בטרם לחש מוות החטיא אותה בפחות מסנטימטר להערכתי. התנודדתי במקומי, מסוחרר, ונעצתי מבט כואב בעיני האזמרגד שלה. הייתה לי תחושה שלא נצא מכאן חיים.
--------------------
זה הסיפור הקצר הראשון שלי אחרי תקופה ארוכה שבה לא כתבתי כלום, פשוט כי לא היה לי מה לכתוב. אז... תהיו עדינים בבקשה ^^
♥ מורטה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
