"מה?! זה לא יכול להיות!" צעקתי, תוך כדי בכי.
"מה לא יכול להיות?" קפצתי בבהלה לשאלתו של הנער הזר שהופיע פתאום. הוא היה בהיר עם עיניים כחולות ושיער חום ולמרות גובהו ניחשתי שהוא בערך בגילי.
"אני מצטער, לא התכוונתי להבהיל אותך, פשוט עברתי כאן ושמעתי אותך צועקת אז חשבתי שאולי קרה משהו.. ואממ, לא הצגתי את עצמי בכלל, אני דן, איך קוראים לך?" שאל דן.
"אני לונה ואני לא חושבת שזה עניינך." התחרטתי על שהתחצפתי, הייתי צריכה מישהו שיעזור לי להבין מה קורה כאן.
"אני יודע שזה לא ענייני אבל..."
"הבנתי, אתה רוצה לעזור" קטעתי את דבריו.
"כן, אני אשמח לעזור. אז, מה קרה?" שאל דן.
"סגרו את החורשה ו.." התחלתי לבכות וראיתי שדן מוציא מתיקו טישו ומושיט לי אותו.
"אוקי, אז סגרו את החורשה, ואת רוצה לדעת למה?" שאל דן, הנהנתי לאות הסכמה ולרגע שאלתי את עצמי אם הוא יכול לקרוא מחשבות.
"אה, אז למה לא שאלת קודם? אני מכיר כמה אנשים שאחראים על זה, הם אמרו לי שדיווחו לעירייה על כמה מקרים מוזרים שקרו שם, כמו דברים שנעלמו פתאום או התעופפו באוויר." הסביר דן.
אוי לא! יכול להיות שאנשים ראו שעשיתי קסמים בחורשה? יכול להיות שחשפתי בטעות את כל הקוסמים בעולם?!
"הם ראו מי עשה את זה?" שאלתי בדאגה.
"לא, אבל אל תדאגי, המשטרה לא תנוח עד שהיא תמצא את מי שעשה את זה." אמר דן בשמחה, אבל הוא לא ידע שמזה בדיוק אני דואגת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
