פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1911 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים שנת האסונות שלי - עוד המשך (הפעם בלי טיזינג...) בלו-בלו
הימים חדגוניים. אני הופכת לעקרת בית משועממת. בבוקר אני מגלגלת את עצמי מהמיטה, מעירה את רותם, מודדת לה סוכר, מזריקה לה, ומארגנת אותה לגן. ארז כבר בעבודה. כשאני נשארת לבדי אני מכינה לי כוס קפה הריונית נטולת קופאין ומתישבת אל המחשב. בדיקת מייל קצרה, וכבר אני בכלוב. חלק מהאנשים שם הופכים מוכרים לי, כאילו פגשתי אותם. אני מקפידה להיכנס לבלוגים שלהם ממש מדי בוקר, לראות מה התחדש. את רוני אני מחבבת במיוחד. זה מוזר, ביחוד לאור העובדה שארז אמר לי שהתכתב איתה ושהיא אף שלחה לו תמונה ושהוא חושב שהיא "יפיפיה עוצרת נשימה." בכל פעם שאני נכנסת לבלוג שלה אני קוראת את הכתוב בדאגה, שמא היא נכנסה שוב לאיזושהי צרה. הבחורה הזו היא פשוט מגנט לצרות.
מדי פעם אני מגלה כותב חדש. אני קוראת בשקיקה את הפרופיל שלו, מנסה להבין מיהו באמת האדם העומד מאחורי המילים. אני נשאבת לכתוב הרבה מעבר למטרה המקורית של החיטוט הזה – חיפוש תגובות של ארגורן. הבעיה היא שאני לא מוצאת שום דרך טובה לרכז את כל התגובות שלו מלבד לחפש אחד אחד בכל הבלוגים שהוא נהג לקרוא. מכיוון שאת רובם הוא מסרב להסגיר, אני נאלצת לחפש בעצמי מבין הכותבים הרבים את המעטים שהם בעלי כשרון כתיבה. בוגד או לא, אין סיכוי שהוא יקרא בלוג של מטומטמת חסרת כשרון. אפילו אם היא טוענת להיות בלונדינית.
בצהריים אני מחזירה את רותם מהגן וחוזרת לכאורה להיות אישה רגילה בהריון. כזו שבבקרים נכנסת לחנויות של דברי תינוקות וקונה שמלות ורדרדות ומתוקות, מיטה ושידה תואמת בורוד פסטל, ותולה תמונות של נסיכות ופיות בחדרה של הנסיכה העתידה לבוא. אבל אני לא אישה רגילה. אני אמא לילדה חולת סוכרת ואני עייפה כי במקום לישון היטב במהלך ההריון שלי אני צריכה למדוד לילדתי סוכר גם בלילות. לנסיכה העומדת לבוא עדיין אין חדר, אפילו שאני כבר בסופו של החודש השמיני להריון, כי במקום לתכנן אותו אני רבה עם אביה כדי לדעת האם הוא רק שקרן או גם בוגדני.
בכל לילה אני מנסה לשוא לדלות ממנו את האמת. שיחות הזויות, וארז לא פותח את הקלפים. "את חונקת אותי בחקירות שלך," הוא אומר, "מבחינתי היה ונגמר. זהו. לא שיקרתי שקרים נוראים כל כך. אני יכול רק להסיק שאת לא אוהבת אותי באופן טוטאלי."
אני שותקת.
"אני רוצה שתאהבי אותי כמו פעם," הוא ממשיך ואומר, "שתסתכלי עלי, ממש," ואני יודעת שהוא מתגעגע לאהבה העיוורת ההיא, שלא רואה אף אחד מלבדו.
"אתה מנותק ברמות שלא יאמנו," אני רוצה לומר ועדיין שותקת, יודעת ששוב לא אקבל את האמת שאני מחפשת.
"איך אתה יכול לצפות שעכשיו אוהב אותך ככה? אהבתי, הערצתי, וזרקת את האהבה הזו. עכשיו היא איננה." במקום הצהרות האהבה שהוא מצפה להן אני אומרת לו "עצוב לי שאני לבד בהריון הזה, לא ככה תכננתי אותו."
"אני כל הזמן שם איתך," הוא טוען, מכחיש לחלוטין את דברי.
"איך אתה יכול לומר את זה אחרי שבגדת," אני מטיחה בפניו, למרות שזה חסר תוחלת.
הוא כועס ממש, לא יכול לסבול שאני יודעת.
"את מכירה אותי כל כך הרבה שנים, את צריכה לתת לי יותר קרדיט."
שוב הדיון הזה.
הוא מחפש כל הזמן אישורים לאהבה שלי. רגע הוא אוהב ומתחשב, ובמישנהו הוא פוגע ומגעיל - כשאני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו בקשר לבגידה שלו. ואני, למרות שיכולה לחזות את תגובתו, לא מתאפקת ונוברת שוב שוב במה שהיה, בניגוד מוחלט לרצונו. רק לפעמים הוא אנושי כשהוא שואל אותי אם אני שונאת אותו.
ערב אחד הדיון מתפתח לכיוון חדש. הוא מודה שהוא מפחד פחד מוות מגידול תינוקת יחד עם רותם. לא מרגיש שהוא חייב להציג פנים שמחות ומעודדות. זה מקל עליו.
"זו ילדה שניה" אני אומרת לו, "אני לא מתכוונת לסבול הפעם כמו אחרי הלידה של רותם. אני כבר יודעת מה זה לגדל תינוקת."
"זה יהיה יותר קשה הפעם," הוא אומר. "גם רותם עם סכרת וגם תינוקת." ממש מנסה לייאש אותי בכוח.
"אתה צודק. גם אני מפחדת אבל אשרוד."
הוא שותק. הכוח שלי חדש לו. ואז הוא אומר "אני יודע שתכעסי אבל מאוד חסרה לי ההתכתבות בכלוב. אמנם הרוב שם זבל, אבל יש שם אנשים חכמים ומצחיקים שכיף לקרוא אותם וכיף לכתוב ולקבל תגובות מיידיות. זה לא כמו לכתוב ספר שצריך לחכות המון, ולא ברור כמה אנשים בכלל יקראו אותו."
"באמת יש שם הרבה דברים ראויים. וזבל יש בכל מקום."
הוא מופתע ממש.
"קראתי הרבה בכלוב," אני מודה, "רציתי לראות מה משך אותך לשם. אבל אני לא מוכנה שתמשיך להתכתב עם בחורות. לא ככה נראים לי חיי נשואין."
"יש לי רעיון," הוא אומר, "בבקשה תקשיבי לי עד הסוף לפני שאת פוסלת, ותחשבי לפני שאת עונה."
"אני אנסה. לא מבטיחה שאצליח להתאפק – תלוי כמה תרגיז אותי."
"אני אתכתב בתור בחורה. אני אכתוב בלוג בניק אחר, של בחורה. אם יתכתבו איתי בחורות הן יחשבו שאני בחורה, זה לא יהיה כדי להתחיל איתי. והתכתבות עם בחורים לא תרגיז אותך אני מניח."
עכשיו תורי להיות המומה. "התכתבות כבחורה תספק לך את התבלין שאתה צריך?"
"אני לא בטוח, אבל הטיזינג הזה נחמד לי, ונראה לי שזה יספיק גם אם אהיה בחורה."
אני חושבת. באמת חושבת. מצד אחד האתר הזה לא בדיוק המקום שבו אישה נלהבת למצוא את בעלה. גם כבחורה. מצד שני מה הנזק? זה אפילו משעשע. אני מוצאת את עצמי תוהה אם הוא מספיק מוכשר לכתוב כאישה. הוא כל כך גבר, אין בו שום צד שבאופן סטריאוטיפי משוייך לנשים. איזה סיכוי יש שמישהו יאמין שהוא אישה? ככל שאני חושבת על זה אני סקרנית יותר.
"זה רעיון מעניין. אני לא פוסלת. אפשר לנסות."
הוא שוב מופתע, ושמח.
"רגע, לפני שאתה מתחיל, יש לי דרישה אחת – אני רוצה שכל ההתכתבות תהיה פתוחה, ושתהיה לי הסיסמא. אני רוצה לעקוב אחרי מה שקורה."
הוא מתמרמר. "הרי אילו הייתי מתכוון לבגוד הייתי יכול לשקר ממילא ולהתכתב בניק אחר מבלי שתדעי שהוא שלי."
יש משהו בדבריו. אני לא יכולה לעקוב אחריו כל הזמן. הוא יכול להיות בכלוב או בכל אתר אחר. ובכל זאת, אני לא מוותרת.
"אני כן רוצה את הסיסמא. אם הכל כשר אז זה לא צריך להפריע לך."
הוא נאנח. "זה לא אהוב עלי, אבל בסדר. אם זה מה שיקל עלייך אני מסכים. אבל רק בתנאי שאת לא כותבת כלום במקומי – לא בבלוג ולא בהודעות פרטיות."
אני מסכימה, וכך נולדת "אריאדנה", בלונדינית יפיפיה ומחוצפת בעלת בטחון עצמי מרקיע שחקים, חובבת ספרות, בעלת רקע במדעים מדוייקים ואשפית באמנויות לחימה. ממש לארה קרופט של האקדמיה.
למרבה הפלא הבלוג של איראדנה פופולרי להפליא. כ-400 כניסות ביום חלש. קרוב לאלף ביום טוב. מאות הודעות בפרטי. אין יום שארז לא בודק, וגם מגיב ועונה לכולם בסבלנות. מכיוון שהיא כותבת הרבה על מחזריה, הרומנים שלה, ומין בכלל, זה לא ממש מפתיע. ובכל זאת, באתר שבו כולם כותבים על סקס צריך כשרון מיוחד למשוך תשומת לב כזו. והוא מצליח בקלילות, בלי שום מאמץ. אני לא מבינה את הצורך שלו להיות במרכז תשומת הלב. מעולם לא הבנתי. אין ספק שאריאדנה "חולת תשומי" חסרת תקנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים מה זה? ככה מוותרים? ניר (ל"ת)
-
לפני 14 שנים נו טוב.... שיהיה אריאדנה כיפה אדומה
-
לפני 14 שנים כן :-) בלו-בלו (ל"ת)
-
-
לפני 14 שנים אז הכל טוב, אה? אֵרִיַה
-
לפני 14 שנים ברור... בלו-בלו (ל"ת)
-
-
