קודם ברכת שנה טובה לכל חברי קהילת סימניה. אריאנה מלמד בסדרת המאמרים המצוינת של על הוצאת ספר לאור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-566770,00.html רצ"ב הקישור.
במאמר שלה מגדירה אריאנה "תסמונת דוסטוייבסקי" את אוסף התופעות הלקוחות רובם מתחום בריאות הנפש שיש לסופרים מתחילים לפני הוצאת ספרם. לפי האגדות (או המציאות...) וירג'ניה וולף הייתה מתאשפזת לפני הוצאת ספריה. הספר שלי אמור לצאת בחודשיים הקרובים במסגרת החממה הספרותית של סטימצקי ואני כבר מאבחן את התסמונת גם עליי. עד עכשיו עוד לא התאשפזתי ואני מנסה להתמודד עם התסמונת בדרכים "בונות יותר":
1) התחלתי לשרבט את הספר הבא
2) אני כותב בפורום הוצאה לאור של סימנייה
עכשיו שאתם מבינים שלמעשה אתם עושים עבורי "עבודת קודש" תרפויטית, זכותכם להגיד אם בכלל הפורום הזה עוסק בנושאים הללו ואם בכלל יש לכם כוח ועניין לשמוע על זה??? )-:
הרהורים שמעסיקים אותי בזמנים אלו... קראתי את מוסף הספרים של הארץ שפירט את שלל הספרים של הסופרים הגדולים מהארץ והעולם שאמורים לצאת במהלך השנה החדשה ופתאום אמרתי לעצמי, למי יש כוח לעוד ספר? ולמה שבעצם יקראו, הרי גם אני בתור קורא כמעט אף פעם לא נותן הזדמנות לסופר חדש, אז מה פתאום שאני עכשיו אדרוש מאחרים "לבזבז" את זמנם וכספם עליי ולא לקרוא את החדש של מוראקאמי שיצא בחודש הבא? אין לי מה לחדש לעיתונים ואם אדבר על סצינות אלכוהול, סמים ומין ישר ידעו שאני שקרן עלוב ובחיי לא עישנתי סיגריה ואת האמת גם אם יש לי סוד אפל אני ממש לא רוצה לראות אותו בשום עיתון.
בקיצור נשארתי עם תהליך הכתיבה והיצירה עצמה ועם חמשת הקוראים המובטחים שלי (לפחות ככה הם הבטיחו...להוציאו את אלה שקראו בשלבים מוקדמים ובשלבי עריכה מוקדמים) ואני חושב שהתהליך עצמו היה כה מרתק, מלמד ומחדש שכבר הרווחתי הרבה לקראת השנה החדשה...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
