אני קוטע את כפות ידי עם מסור חשמלי.
מסור של נגרים.
מעין דיסק גדול שמסתובב על השולחן ומנסר...
אני לא יודע למה אני עושה את זה וכנראה שזה כמעט ולא כואב.
את עומדת לידי בשקט.
מסתכלת על...
אני מסיים ומתבונן על מה שהיה פעם הידיים שלי. בלי שום רגש, כאילו מהצד. אבל מאוד מודע למעשה.
כדי לעצור את הדימום אני שם אותן בדלי שעומד ליד השולחן. זה רותח. דומה ללבה.
די כואב אבל בעיקר מפחיד.
אני מוציא אותן החוצה .
הן עדיין במקום. בוערות, לבנות מהחום. עם אצבעות ארוכות.
ואז אני מתחיל לחתוך. לעצב אותן.
אצבע אחר אצבע.
עם מסור חשמלי.
אני לא מספיק. הן מתקררות לי.
ואני שוב מכניס אותן לדלי.
ושוב חותך.
פעם אחרי פעם.
עד שהאש מתפשטת בכל גופי.
מסור של נגרים.
מעין דיסק גדול שמסתובב על השולחן ומנסר...
אני לא יודע למה אני עושה את זה וכנראה שזה כמעט ולא כואב.
את עומדת לידי בשקט.
מסתכלת על...
אני מסיים ומתבונן על מה שהיה פעם הידיים שלי. בלי שום רגש, כאילו מהצד. אבל מאוד מודע למעשה.
כדי לעצור את הדימום אני שם אותן בדלי שעומד ליד השולחן. זה רותח. דומה ללבה.
די כואב אבל בעיקר מפחיד.
אני מוציא אותן החוצה .
הן עדיין במקום. בוערות, לבנות מהחום. עם אצבעות ארוכות.
ואז אני מתחיל לחתוך. לעצב אותן.
אצבע אחר אצבע.
עם מסור חשמלי.
אני לא מספיק. הן מתקררות לי.
ואני שוב מכניס אותן לדלי.
ושוב חותך.
פעם אחרי פעם.
עד שהאש מתפשטת בכל גופי.