קוראים מפתח תקווה

התחלתי לקרוא את "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז בתחילת 2026, ומאז הוא ליווה אותי חודשים ארוכים. לא קראתי אותו ברצף אלא עצרתי, חזרתי, קראתי קטעים שוב.
מה שתפס אותי מההתחלה הוא האופן שבו עוז שוזר את הסיפורים - הלוך ושוב, קדימה ואחורה בזמן, בלי להישמע לרצף כרונולוגי מסודר. המילים עצמן פיוטיות עד כדי כך שלפעמים הרגשתי שאני לא קוראת פרוזה אלא שירה שמתפרשת על פני מאות עמודים. יש קטעים שקראתי פעמיים רק כדי להרגיש שוב את המקצב.

הסיפורים על בני המשפחה שלו לפעמים חרגו מהמציאות עד כדי כך שהרגשתי כמו צופה מהצד בעולם סוריאליסטי כמעט ותהיתי, באמת, האם זה קרה ככה.

מה שריגש אותי במיוחד הוא איך העולם הפרטי של עוז היה שזור בדמויות ענק כמו עגנון, הדוד יוסף קלוזנר, ואפילו ישעיהו ברלין. פתאום ההיסטוריה הספרותית והאינטלקטואלית של ארץ ישראל לא הייתה עוד עובדה בספר לימוד, אלא משהו חי, שהילד עמוס גדל בתוכו ממש. תהיתי כל הזמן איך זה היה, גדול בבית שבו אורחים כאלה נכנסים ויוצאים, ובאיזו מידה זה עיצב את מי שהוא הפך להיות.

ובכל זה, הלב הכואב של הספר נשאר תמיד האובדן שהילד חווה - ואיך בדיוק מתוך החושך הזה, מתוך השבר, הוא צמח וגדל למי שהוא הפך כאדם בוגר. יש משהו כמעט בלתי נסבל וחיוני כאחד בלראות איך כאב הופך ליצירה.

זה ספר שנושאים איתך.

ספר חזק ומרגש שחובה לקרוא
אהבתי לאשת הפח הוא מסע פסיכולוגי עמוק שתופס אותך מהרגע הראשון ולא מרפה.דוד כותב בצורה כל כך חשופה ואמיתית את הסיפור של דן שהוא הלום קרב שמנסה למצוא את עצמו בעולם שמרגיש לו מרוחק ומכני.
הרעיון של אשת הפח רלוונטי לכולנו ומדבר על גיבור שמנסה לאטום את עצמו מרגשות אנושיים והטא מראה לחברה שלנו שמעדיפה לשים לאנשים תגיות במקום באמת להקשיב לכאב שלהם.
הקשר המסובך שלו עם אמה והסוף המטלטל במדבר הופכים את הקריאה לחוויה שמרגישה הכי כנה שיש. וץ מזה שזה מסע של זמן ומקום לסיביליה הקסומה
אני ממליצה בחום לכל מי שמחפש ספר אמיץ וייחודי שנוגע עמוק בלב. זה ספר שנשאר בראש הרבה אחרי שהופכים את הדף האחרון.

המחברת היא פסיכולוגית קלינית המתרגלת משנת 1999 בודהיזם טיבטי. הספר הוא למעשה עבודת הדוקטורט שלה עם עריכה כזו שתתאים לקריאה לקהל הרחב ולא תהיה קריאה אקדמאית.
יש הרבה ספרים נהדרים וטובים בהרבה מספר זה המסבירים על בודהיזם לסוגיו, לכן כשליש מהספר הזה הוא די מיותר למי שיש רקע עבר על בודהיזם, עד כאן החלק הפחות טוב של הספר.
שאר הספר מצויין ושונה מכל מה שתקראו ברוב הספרים. אפשר לחלק את הספר לשלשה חלקים עיקריים:
1) מבוא והסבר על בודהיזם לסוגיו (קטע מיותר למי שיש קצת רקע).
2) ראיונות עם נזירים בודהיסטיים ממוצא מערבי. זהו החלק הכי מעניין של הספר בו המחברת מראיינת ארבעה נזירים בודהיסטים המספרים על עברם, כיצד הגיעו לבודהיזם ומדוע בחרו בו כדרך חיים. הסיפורים מרתקים, במיוחד מעניין היה סיפורו של הנזיר דניאל שנולד נוצרי, אך אומץ בילדותו ע"י משפחה יהודית, הוא גדל כיהודי, אך תמיד לא ידע לאן הוא שייך בדיוק, וזהותו הייתה מבולבלת עליו, הוא מצא את עצמו משתמש בסמים ואלכוהוליסט, החשיפה לבודהיזם הצילה את חייו.
3) זהו החלק בו המחברת סוקרת כיצד הבודהיזם יכול להשפיע על הפסיכולוגיה של חיי אדם מנקודת מבט מערבית. הסקירה היא מבט רחב הקף מעיניהם של מייסדי הפסיכואנליטיקה המערבית כגון ויניקוט, ביון, וקוהוט.

ספר מעניין שנותן מבט רחב על הבודהיזם מעיניים מערביות ובהקשרו לפסיכואנליזה המערבית. שווה קריאה.