“ז'ורז'ה, שכולם קוראים לה זי, היא בחורה גבוהה המתנשאת לגובה 1.80, גדולת מימדים, ואת ראשה מעטרת רעמת שיער ג'ינג'י שלא תמיד טורחת לסרק, וזה נח על ראשה במעין אגביות פרועה וחותם את הופעתה המבולגנת. בימי חייה זכתה להרבה כינויים, רובם לא כאלה מחמיאים, לכן הלסת כמעט נפלה לה - כשיצאה ממרפאת הפיזותרפיה , ושם במגרש החנייה, על יד הטנדר עמד בחור צעיר שנראה רגיל ולא מעורר תשומת לב חוץ מהתסרוקת שלו שהיתה הכי איומה ביקום. זה נראה כאילו תינוק עם מספרי גינה סיפר אותו - וכשזה כרע לפניה ברך ואמר לה: "גברתי, משרתך הנאמן".

ג'נטרי הוא הכל חוץ מבחור רגיל. אתם בטח מכירים את הביטוי "חי בסרט", אז ג'נטרי לקח את הביטוי הזה צעד אחד קדימה, והוא אכן לגמרי חי בסרט. הוא ידע מגיל צעיר שהוא רוצה להיות אביר מגן. ועזבו את העובדה הפעוטה שכבר אין בימינו אבירים. כן, כן. ממש אביר עם שריון ומגן. הוא משתתף בשחזור קרבות מימי הביניים, כמו משחק תפקידים בלייב, עם עוד אבירים. הוא כזה שלפי המסורת האבירית הוא אביר המשרת את גבירתו ומגן עליה מעתה ועד עולם. וזי היתה הגבירה הנבחרת שלו. זה שג'נטרי הוא אוטיסט בתפקוד גבוה השומע קולות שמדברים בראשו הרבה פחות מפריעה לאנשים. יותר מפריעה להם צורת הדיבור וההתבטאות שלו שהיא בסגנון ימי הביניים.

זי, שלא רק הופעתה מבולגנת, אלא כל חייה וכך היה מאז ומתמיד. אביה ישב בכלא על שוד מזויין, ושם גם גמר את חייו. אמה השוקלת מעל 200 קילו היא אישה חולנית ואגרנית כפייתית. אחותה המבוגרת ממנה מטופלת בילד קטן אותו ילדה לחברה שגם הוא מסובך עם החוק. זי, שמתפרנסת ממלצרות מעבודתה בפאב, משלימה הכנסה כשעושה בלדרות של חבילות גראס, היא על תקן המבוגר האחראי במשפחתה. היא מנסה לשלם חובות, לטפל באחיינה מרקוס, אליו היא מאוד קשורה, תוך כדי דאגה לאמה ולאחותה שהסתבכה באי אילו עניינים אותם מנסה זי לפתור עם עזרתו של האביר שלה - ג'נטרי.
כמו בספרה הקודם (והמצוין!) וללא ספק מעורר המחלוקת, גם בספר זה - גיבוריה של גרינווד הם אנשים מהשוליים. מה שוליים, הכי תחתית.
יש לי הרגשה שגרינווד הולכת עם הדמויות שלה עד הסוף, וללא ספק העורכים שלה הולכים איתה בעיניים עצומות ובוטחות. הטיפול שלה בדמויות הוא מהודק ומלא. היא בוראת דמויות בצורה מופתית, וגם אם הנושאים שבחרה לא תמיד מחליקים בגרון בקלות, קסם הדמויות עושה את העבודה. אני בטוחה שתורמת לזה גם עבודת תרגום טובה המצליחה להעביר את אופי ומלאות הדמויות בלי לפספס כלום בדרך.

גרינווד, אחרי שהיא מקלפת אט אט את כל התסמונות והמוזרויות מהדמויות שלה, היא מגישה לקורא את הליבה של הדמות - את הנשמה. והנשמה של הדמויות שלה תמיד גדולה, תמיד משאירה חותם.

היו פרקים בספר שנקראו כמו סיפור אגדה, כמו לקחו אותי לעולם אחר, ויש איזה קסם בספר הזה, ובכלל, אגיד את זה שוב- סדרת עין טובה היא סדרה משובחת, האחות הצעירה הבועטת והכל כך מוצלחת.”

“על גב הכריכה, הספר הזה מציע לקוראים נרטיב נועז החוקר מערכות יחסים מורכבות על רקע מאבקים אישיים. עם זאת, למרות הפוטנציאל שלו, הרומן הזה בסופו של דבר לא הצליח לספק לי את אותו סיפור שובה לב שנמצא בעבודתה הקודמת של גרינווד, "כל מה שקרה שם באמת".

ברומן הקודם שלה, גרינווד הפגינה יכולת ייחודית להתעמק במערכות יחסים לא שגרתיות, ויצרה סיפור שכבש אותי בחקירה הנועזת של האהבה בין הדמויות והנסיבות לכך. "כל מה שקרה שם באמת" היה קריאה מעוררת מחשבה וטעונה רגשית שהותירה בי רושם מתמשך.

למרבה הצער, "השבועה הנמהרת שלנו" לא מצליח לשחזר את ההצלחה הזו. הספר מציג מגוון של דמויות, שכל אחת מתמודדת עם מערך האתגרים שלה. אמנם הניסיון של המחברת להתייחס לנושאים כמו בריאות הנפש והנורמות החברתיות ראוי לשבח, אבל הביצוע לא משאיר טעם טוב במיוחד. הדמויות לעתים קרובות נראות כחד מימדיות ותוך כדי קריאה הרגשתי שאין באמת שם עומק שמושך אותי.

אחד החסרונות המשמעותיים ביותר בעיניי של הספר הוא הקצב שלו. העלילה נגררת ונגררת, מה שהקשה עליי לשמור על רמת עניין עקבית… בעוד ש-200 העמודים הראשונים עשויים להציע כמה רגעים מסקרנים, נראה שהפוטנציאל של הסיפור לא ממומש במלואו, מה שהותיר אותי עם תחושת שעמום ופשוט לא הצלחתי להמשיך מעבר לעמוד 200 . באמת שניסיתי.

לסיכום, הספר נוכחי נאבק בסטנדרטים שהציבה הסופרת בספרה הקודם. “השבועה הנמהרת שלנו” אמנם מנסה להתמודד עם נושאים חשובים, אך התפתחות הדמיות החסרה שלו ובעיות הקצב שלו מונעים ממנו להגיע לאותה רמה כמו "כל מה שקרה שם באמת". עבור אלו שנהנו מהספר הקודם של גרינווד על מערכות יחסים מורכבות, הרומן הזה עלול לא לעמוד בציפיות.”

“מה שמשך אותי בכתיבתה של גרינווד היה בחירתה לעסוק בדמויות משולי החיים והחברה, בדמויות שקופות שכאלה אנו חולפים על פניהן מבלי לשים לב לקיומן או גרוע יותר, תופסים אותן כחריגות ואף מרשים לעצמנו לשפוט אותן.
בספר הנוכחי אנו מקבלים את סיפורה של ז'ורז'ה טרגו המכונה זי. זי היא אישה מיוחדת במינה. ג'ינג'ית המתנשאת לגובה 1.80, גדולה מהחיים (לא רזה, שזה בכלל מרענן) שבה ממשפחה שידעה דבר או שניים בחיים ובסך הכל מנסים לשרוד.
זי עוברת טיפולי פיזיותרפיה בעקבות תאונה ושם היא מכירה בחור צעיר שממתין לה בחנייה. מה שהדהים אותה בו שהוא קורא לה "ליידי ז'ורזה" ושהוא מצהיר על עצמו על משרתה הנאמן. בואו, כל אחד היה נדהם לשמוע דברים כאלה במיוחד אחת שרגילים לפנות אליה בשלל כינויים ולא הכי מחמיאים.
ג'נטרי פרנק הוא הדמות האהובה ביותר עליי שיצא לי לקרוא השנה! הייחוד שלו מתבטא בדיבור שלו באנגלית ימי ביניימית המקשה על אחרים להבין אותו ואף מחשיבים אותו לפריק מוזר. לג'נטרי משפחה מהמדהימות ביותר שתקראו עליהן. מאחלת לכל אדם הסובל ממצב מסויים לזכות במשפחה שמכילה, אוהבת, מעריכה, מכבדת ומטפחת אותו כמו משפחתו של ג'נטרי.
הקשר הנרקם בין זי לג'נטרי הוא מהמיוחדים והיפים ביותר שיש. הוא מכבד אותה ונשבע להגן עליה והיא, בשונה מכל השאר, מבינה אותו ומקבלת אותו בדיוק כפי שהוא.
אירוע מסויים מציב את זי בעמדה שהיא חייבת לקחת את המושכות לידיים כדי להגן על היקר לה מכל וג'נטרי, בהיותו האביר שהוא (תרתי משמע), מסרב לתת לה להתמודד לבד ושניהם נאלצים להתמודד עם ההשלכות של הבטחותיהם ושל מעשיהם.
הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטן של שלל דמויות בנוסף לזי ולג'נטרי. הדבר אינו מעיק ואינו מבלבל כי רצף האירועים אינו מסורבל. חייבת לציין שנשביתי בסיפורם של זי ושל ג'נטרי, שהתאהבתי בדמויות המשנה ומעל לכל הערצתי את המסר הנפלא שהסופרת מביעה כאן בקול רועם ומהדהד. קבלו את האחר! קבלו את השונה! אל תשפטו! כבדו והעניקו אהבה!
אציין לשבח את התרגום המעולה במיוחד את דבריו של ג'נטרי שכן אנגלית ימי הביניים הינה מורכבת וקשה. התרגום הנפלא פשוט תרם לחווית הקריאה המיוחדת הזו ועל כך אני מצדיעה.
לרוב איני מסכימה עם הסופרלטיבים המצוטטים על כריכות הספרים אך הפעם זה שונה: "אגדה מודרנית פרועה, שלוחת רסן ומרתקת." מומלץ בחום!”