“הספר אמא קומי של אלדד כהן כתוב בשפה יפה, שוטפת, יש בו משפטים נעימים לקריאה. לדוגמה " איך אפשר להאמין שרק לפני שעתיים היה פה גועש ורועש ובעיקר צועק?" ( בשוק מחנה יהודה). הספר מתאר ברגישות ילד מיוחד ואת אמו המיוחדת, חבריו שהם אוסף של אנשים החיים לצד החברה, בהם מוצא משפחה. ממליצה בחום.”

“ספר קליל וחביב. סגנון כתיבה תואם יותר לבני נוער, הסיפור אינו מוביל לשום תובנות מיוחדות מעבר לתיאור מצבים תקופתיים בירושלים.
קצת נדוש לספר סיפור מנקודת מבט של ילד, מוטיב שחוזר על עצמו בהרבה ספרים.
למרות זאת הקריאה בספר מאוד קולחת ומהירה. חבל שהוא ארוך מידי, עורך מקצועי היה מקצר הרבה חלקים נכבדים ומיותרים מהסיפור.

אפשר ליהנות מהספר. לא הפסד גדול אם מוותרים עליו.”

“מרגש, נוגע ללב!

אם אהבתם סרט ערבית של יום שישי, תאהבו את הספר הזה. אם אתם מזילים בו דמעה, תזילו דמעה גם מהסיפור הזה.

הסיפור מסופר על רקע ירושלים של תחילת שנות השמונים, שוק מחנה יהודה, טליתא קומי, מדרחוב בן יהודה, סרט ערבית ביום שישי, הימים בהם חוליו איגלסיאס היה בשיא הפופולריות שלו. הרקע הזה היה מספיק בשבילי ע"מ שארצה לקרוא את הספר, ולא משנה על מה העלילה.

הסיפור מסופר מזווית ראיה של יודה, ילד בן 12, בן יחיד לאם חד הורית, שגר עם אימו בדירה קטנה מעל השוק. בסיפור אנו נחשפים לחייו של יודה, לדמויות החשובות ביותר בחייו, ולדמויות ירושלמיות מהשוק.

לגבי התוכן, אפנה אתכם לתקציר שבגב הספר – הוא די מסכם את הסיפור.

הסיפור המסופר ברגישות והומור, ומגיע לשיאים מרגשים לקראת סופו – ממש כמו בסרט ערבית.

אני אהבתי”

“לקח לי זמן להחליט מה דעתי על הספר הזה. זכרתי שקראתי עליו ביקורות טובות וגם שליליות והצלחתי להבין את שני הצדדים.
אבל לאחר כמה ימים שנתתי לחווית הקריאה שלו לשקוע הבנתי שכן אהבתי את הספר.
הוא בין הספרים שלקח לי הכי מעט זמן לסיים אותם. יש בו משהו קריא וזורם בצורה מדהימה בלי לפגוע ברמת הכתיבה או התוכן.
דמות המספר - ילד בן 12, חכם ורגיש , נכנסת ללב של הקורא בדיוק כמו שנכנסות ללב הדמויות שמקיפות אותו בסיפור עצמו.
בספר הזה אתה מגלה חברות אמיתית מהי... אהבה לחבר טוב. עד כמה רחוק חברים יעזרו אחד לשני. זה לדעתי מהות הספר האמיתית פה.
נכון שלדעתי הסופר יותר כיוון למערכת היחסים בין הילד לאמא שלו שתהיה הנושא המרכזי של הספר אבל לדעתי החברות הגדולה שלו לבחור המבוגר ממנו בהרבה והלום קרב זה הקסם האמיתי של הספר.
קשה לדמיין ילדים של היום ככה מתחברים למבוגרים. אפילו נשמע מפחיד. זה כנראה משהו של שנות ה 80 התמימות. הרקע של ירושלים בתחילת שנות ה 80 מאוד מוסיף לעלילה.
אני יכולה גם להבין את אלה שקצת פחות אהבו את הספר..יש בו כמה דברים שלכאורה לא הגיוניים (כמו אמא שלפעמים ישנה ימים שלמים בלי להתעורר) ואם לא משחררים אותם הספר מרגיש טיפה מוזר.
אז שחררו...
ספר טוב”