שׁוּב נִשְׁמַע הָרַחַשׁ הַמֻּכָּר מִבֵּין הָאֲבָנִים.
רוֹרִיק יָדַע שֶׁעַכְשָׁו עָלָיו לְהִתְכּוֹפֵף וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עָסוּק כּך סְתָם בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
אִם יִשְׁהֶה כך שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע דַּקּוֹת, יָדַע, יָחוּשׁ בַּנְּגִיעָה הַמֻּכֶּרֶת עַל כְּתֵפוֹ, וְנוֹמוֹ יַעֲמֹד מוּלוֹ, יַעֲמֹד לוֹ שָׁם כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרוֹרִיק פָּגַשׁ בּוֹ – גָּבוֹהַּ אֲבָל קָרוֹב, מָלֵא פַּרְוָה, וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ מְדַבְּרוֹת.
כִּי נוֹמוֹ לֹא מְדַבֵּר בַּפֶּה, הוּא מְדַבֵּר בָּעֵינַיִם.
מֵאָז שֶׁרוֹרִיק פָּגַשׁ בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה – נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֲמוֹן זְמַן עָבַר מֵאָז, אִם כִּי עָבְרוּ בְּעֶצֶם רַק שְׁבוּעַיִם – לָמַד גַּם הוּא לְדַבֵּר בָּעֵינַיִם.
'לְדַבֵּר בָּעֵינַיִם' הוּא קוֹרֵא לְזֶה, כִּי אָמְנָם הָעֵינַיִם עַצְמָן הֵן שֶׁמְּדַבְּרוֹת, וְלֹא הָרִפְרוּף שֶׁל הָרִיסִים, גַּם לֹא הַמִּצְמוּץ.
רוֹרִיק לֹא יוּכַל לְהַסְבִּיר אַף פַּעַם לְמִישֶׁהוּ אַחֵר אֵיך מְדַבְּרִים בַּשָּׂפָה הַזֹּאת, אוֹ אֵיך לוֹמְדִים אוֹתָהּ.
זֶה פָּשׁוּט קוֹרֶה, כְּשֵׁם שֶׁזֶּה קָרָה גַּם לוֹ, אַחֲרֵי הַמִּפְגָּשׁ עִם נוֹמוֹ.
זֶה קוֹרֶה וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁזֶּה קוֹרֶה, אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ עִם כָּל עֵינַיִם שֶׁרוֹאִים, גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין עֵינַיִם.
אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אָז עִם עֵינַיִם שֶׁל צְמָחִים, שֶׁל חַלּוֹנוֹת, שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת, אֲפִלּוּ עִם עֵינַיִם שֶׁל מְטוֹסִים שֶׁחוֹלְפִים גָּבוֹהַּ כָּל כָּך, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בַּפְּרָטִים שֶׁלָּהֶם מִקָּרוֹב.

הִנֵּה כָּך יֵשׁ לוֹ, פִּתְאוֹם, לְרוֹרִיק, עִם מִי לְשׂוֹחֵחַ.
וְלֹא עִם מִישֶׁהוּ אֶחָד בִּלְבַד.
מֵאָז שֶׁפָּגַשׁ אֶת נוֹמוֹ הִתְגַּלָּה לוֹ פִּתְאוֹם שֶׁהוּא מְשׂוֹחֵחַ מַמָּשׁ בְּלִי הַפְסָקָה עִם כָּל מִי וְעִם כָּל מַה שֶּׁסְּבִיבוֹ, עִם בַּעֲלֵי הַחַיִּים וְעִם צוֹמְחִים וְדוֹמְמִים.

בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹצֵם לִפְעָמִים אֶת הָעֵינַיִם, כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ חֵשֶׁק לְשַׁתֵּף מִישֶׁהוּ, אוֹ כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כּוֹחַ לְהַמְשִׁיך וּלְהַקְשִׁיב, אֲבָל אַחַר כָּך לָמַד שֶׁגַּם כְּשֶׁסְּתָם כָּך לֹא מִתְרַכְּזִים, לֹא שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים, לָכֵן, כְּשֶׁהִתְעַיֵּף מֵהַדִּבּוּרִים הָיָה פָּשׁוּט מַפְסִיק לְהִתְרַכֵּז.

פִּתְאוֹם הוּא, שֶׁהָיָה בּוֹדֵד בְּמֶשֶׁך כָּל כָּך הַרְבֵּה שָׁנִים, מוֹצֵא עַצְמוֹ מֻקָּף.

וְעִם זֶה, לַמְרוֹת שֶׁהוּא כְּבָר אֵינוֹ בּוֹדֵד, חָסֵר לוֹ מַשֶּׁהוּ. חָסֵר מְאוֹד."

רבקה מרים

משוררת, סופרת וציירת ישראלית. פר שיריה הראשון, "כותונתי הצהובה", התפרסם בהיותה בת ארבע עשרה. עד היום ראו אור למעלה מעשרים ספרים מפרי עטה, ובהם כמה קובצי סיפורת וארבעה ספרי ילדים. זכתה בפרסים ישראליים שונים לשירה, ובהם פעמיים בפרס ראש הממשלה ליצירה. הייתה ידידה קרובה של המשוררת ... המשך לקרוא

שם הספר
מעבר לגבעות האחרונות
רק האש והמים
חלונות בהקיץ
משירי אמות האבן - סדרה בעריכת נתן יונתן
מקום נמר